ג'וזף שומפטר

יוזף אלויס שומפטר (בגרמנית: Joseph Alois Schumpeter;‏ 8 בפברואר 1883 - 8 בינואר 1950) היה כלכלן אוסטרי ואיש מדע המדינה נודע (אם כי לא במובן של השתייכות לכלכלני האסכולה האוסטרית).

חייו

שומפטר נולד בעיר טרסט באוסטרו-הונגריה (היום, צ'כיה) למשפחה שהחזיקה במפעל טקסטיל. הוא החל את דרכו ככלכלן תחת כמה מאבות האסכולה האוסטרית, אויגן פון בוהם-באוורק ופרידריך פון ויזר. אחרי השלמת לימודי הדוקטורט שלו הפך שומפטר לעורך דין ושב למסגרת האקדמית רק בשנת 1909, כאשר הפך פרופסור לאנתרופולוגיה באוניברסיטה של צ'רנוביץ, שם שימש עד תום מלחמת העולם הראשונה (לה התנגד). בתקופה זו כתב גם את "תאוריה של התפתחות כלכלית" (1911), בה התווה לראשונה את תאוריית היזמות שלו.

עם תום המלחמה, הצטרף שומפטר לוועדה לסוציאליזציה גרמנית בברלין, שהורכבה בעיקר מחוקרים מרקסיסטיים כמו רודולף הילפרדינג וקרל קאוטסקי וכלכלנים מאסכולת קיל כמו לווה ולדרר. זמן קצר אחרי כן, מונה לשר האוצר של אוסטריה, אך כשל בהתמודדות עם ההיפר אינפלציה ופוטר מתפקידו כעבור זמן קצר. אחרי משרה קצרת-ימים כמרצה בגראץ מונה למנהל בנק בידרמן בווינה, והוביל אותו לפשיטת רגל ב-1924.

כישלונו בשוק הפרטי הוביל אותו בחזרה לאקדמיה, ובשנת 1925 הפך למרצה לכלכלה באוניברסיטת בון. בשנת 1932 עבר שומפטר לאוניברסיטת הארוורד, שם ירש את הכלכלן המרשליאני טאוסיג. עמיתיו שם היו כלכלנים כמו ווסילי ליאונטייף, ריצ'רד גודווין, פול סוויזי, ג'ון קנת גלבריית וגוטפריד פון הברלר. בתקופתו בהארוורד, היה מורם של כמה מן הכלכלנים הבולטים שיצאו משם. שומפטר נחשב למורה מחונן, שדורות רבים של כלכלנים שמעו בשקיקה את הרצאותיו.

בתקופתו בהארוורד השלים כמה מעבודותיו החשובות ביותר: "מחזורי עסקים" (1939), "קפיטליזם, סוציאליזם ודמוקרטיה" (1942) ו"היסטוריה של ניתוח כלכלי" (פורסמה אחרי מותו ב-1954).

עבודותיו החשובות

היסטוריה של ניתוח כלכלי

בקיאותו העצומה בהיסטוריה של הכלכלה ובהיסטוריה של החשיבה הכלכלית, באה לידי ביטוי בספרו הענק (1,600 עמודים), "היסטוריה של ניתוח כלכלי". שעריכתו והוצאתו לאור הושלמו רק לאחר מותו. חלק מדעותיו בספר הן ייחודיות למדי ואף מתנשאות. לדוגמה, שומפטר חשב שהכלכלן הגדול ביותר של המאה ה-18 היה טורגו ולא אדם סמית כפי שמקובל על דעת הרוב. הסבר חלקי לדעות אלו הוא ששומפטר היה כל ימיו חסיד מובהק של הכלכלן לאון ולרה (Léon Walras) ונהג לדרג כלכלנים אחרים על פי המידה בה היו רעיונותיהם קרובים לשלו.

באותו ספר הוא ביקר את דייוויד ריקרדו וג'ון מיינרד קיינס על "החטא הריקרדיאני" שלהם. ריקרדו וקיינס בחנו את התמונה הכלכלית במונחים של מודלים מופשטים, שבהם מוקפאים כל הנתונים לבד מכמה משתנים בודדים, (דבר שהוא כיום נוהג נפוץ בקרב כלכלנים). לאחר מכן הם יכלו לטעון כי השינוי של משתנה אחד גרם את השינוי של משתנה אחר באופן ליניארי פשוט. דבר זה הוביל לאמונה שניתן להגיע להמלצות מדיניות ישירות מתוך מודל תאורטי מופשט מאוד.

מחזורי עסקים

שומפטר הציג ב"תאוריה של התפתחות כלכלית" שלו תאוריה של מחזור העסקים. לטענתו, היזם הוא הגורם העיקרי המביא להתחדשות והתפתחות כלכלית. היזם מפר את שיווי המשקל במערכת ומניע את גלגלי הפיתוח הכלכלי, המתקדם בהתפרצויות לא סדירות של התפתחות כלכלית. היזם הקפיטליסטי, לפי שומפטר, אינו רק מי שמשתמש בהמצאות אלא גם מי שמחדיר שיטות חדשות של ייצור, מוצרים חדשים ושיטות ארגון חדשות, שאינם פחותים במיומנות ובתעוזה הנדרשים לביצועם מהמצאות.

במאמר שכתב בשנת 1934, בעיצומו של השפל הגדול, טען שומפטר כי אירועים של שפל הם חלק מתפקודה הרגיל של המערכת הכלכלית. היזמים הקפיטליסטיים פועלים בתנאים של אי וודאות: הם מהמרים על השקעות מסוימות ובחלק מהמקרים מייצרים יתר על המידה מוצר אחד ובמקרים אחרים מייצרים מוצרים שאין בהם עניין בשוק. כדי לאפשר לשוק להפטר מהשקעות שגויות אלו מתקיים לפרקים הליך של "פירוק" (ליקווידציה) שבו השוק משיר השקעות שגויות.

הניסיון למנוע תהליך זה בשוק באמצעות מדיניות מוניטרית או באמצעים פיסקליים שתנקוט הממשלה לא יעלה יפה, טוען שומפטר. בהקדמה ל"מחזורי עסקים" שלו משנת 1939 הוא קובע כי מחזורי עסקים אינם "... כמו שקדים בגרון, עניין נפרד שניתן לטפל בו כשלעצמו." השפל הכלכלי הוא "כפעימת הלב של האורגניזם [הכלכלי]." כאשר הממשלה מתערבת בתהליך הכלכלי, היא מפריעה ליזמים לערוך חישובי עלויות באופן משביע רצון "והקושי שבתכנון דברים חדשים והסיכון של כישלון מועצמים במידה ניכרת."

ממשלות, לפיכך, אינן יכולות לבחור בין מצב של שפל או אי-שפל אלא רק בין שפל עתה ושפל חמור יותר מאוחר יותר. "אינפלציה... אם תתמשך די זמן תוביל ללא ספק להפיכת השפל לשגשוג-כוזב, המוכר כל–כך מכלכלות אירופה אחרי המלחמה," קבע שומפטר ב-1934 והוסיף: "בסופו של דבר [מדיניות מוניטרית מסוות שפל] תוביל להתמוטטות חמורה יותר מזו שבאה לתקן." לפיכך:

"התאוששות של אמת תיתכן רק אם היא באה מעצמה. כל תחיה הנובעת רק מעירוי דם מלאכותי מותירה חלק ממה שהשפל צריך לבצע בלתי עשוי ומוסיפה עוד שרידים לא מעוכלים של אי-התאמות ישנות ואי התאמות חדשות שאף הן ידרשו פירוק, כך שהמשק ניצב תחת סכנת שפל חמור יותר בעתיד."

שקיעת הקפיטליזם

יחסו של שומפטר לקרל מרקס ולמרקסיזם, כפי שהוא מתבטא בספרו "קפיטליזם, סוציאליזם ודמוקרטיה," היה מורכב. שומפטר דחה את טענתו של מרקס לפיה הקפיטליזם ייחרב ביד הפרולטריון, אויבו המושבע, וגרס כי הוא יתמוטט דווקא בגלל הצלחתו. היזם הקפיטליסטי, טען שומפטר, מחולל "הרס יצירתי" בהחריבו בהתמדה את הדרכים המוכרות והמסורתיות בהן נעשו דברים. רעיונות, טכנולוגיות, מיומנויות וציוד קיימים הופכים בהתמדה למיושנים בגלל היוזמה הקפיטליסטית. פעולה של החרבה ויצירה מתמדת זו של הקפיטליזם, סבר, היא הגורם המניע את הקדמה ואת השיפור ברמת החיים עבור הכלל.

הבעיה העיקרית עם ה"הרס היצירתי" שמחולל הקפיטליזם, טען שומפטר, היא שהוא מקים עליו מתנגדים רבי עוצמה, ובראשם מעמד אינטלקטואלי רחב החש מאוים בגלל השינויים התכופים שמחולל הקפיטליזם. מעמד זה, שקיומו נובע מהקפיטליזם והצלחתו, מתקיף בהתמדה את הרעיון הבורגני ואת היוזמה הקפיטליסטית המבוססת על קניין פרטי, וחותר לכינון עולם ממנו תעלם היוזמה הכלכלית לטובת קיפאון מתמשך. כתוצאה מכך, טען שומפטר, האקלים החברתי והאינטלקטואלי הדרוש ליזמות ייעלם ועל מקומו יבוא שלטון סוציאליסטי מסוג זה או אחר, במיוחד בדמות המגמה לבחור מפלגות סוציאל-דמוקרטיות.

תחרות שומפטריאנית

שומפטר חלק על התפישה הרווחת שתחרות "מושלמת" היא הדרך להגיע לרווחה כלכלית מרבית. במצב של תחרות מושלמת באווירה סטטית, כל החברות בתעשייה מייצרות אותו מוצר, מוכרות אותו באותו מחיר ומשתמשות באותה טכנולוגיה. כל עוד הרווח בענף מסוים נמצא "מעל לנורמלי", יכנסו עוד ועוד חברות, עד שהרווח בכל הענפים ישתווה.

בעיניו של שומפטר, הייתה תחרות מסוג זה זניחה בחשיבותה בהשוואה לתחרות מצד מוצרים, טכנולוגיות ושיטות ארגון חדשות. אלו, אינן מקזזות בשולי הרווח והתפוקה של החברות הקיימות אלא מערערות אותן מיסודן. חברות קיימות המבקשות לשמור מעמד דומיננטי בשוק, נאלצות להשקיע כסף במחקר ופיתוח, לחדש ולשפר את מוצריהן בהתמדה ולהפחית את מחירם, תהליך המתגמל את לקוחות אותן חברות.

המודל של שומפטר, תחרות שומפטריאנית, הוא דינמי בניגוד למודל הנאו קלאסי שהינו סטטי. בניגוד למודל הסטטי, היווצרותם של רווחים ושל שליטה של חברות מעטות על חלקים גדולים בשוק (מונופוליזציה), אינה נתפסת בהכרח כדבר הפוגע ברווחת הצרכנים או ברווחה הכלכלית - ללא חברות מובילות אלו, לא יהיה פיתוח טכנולוגי בתעשייה והרווחה על פני זמן תהיה קטנה יותר. מה שנראה טוב במודל סטטי, עשוי במודל דינמי להראות לא רצוי.

שומפטר והתאוריה הדמוקרטית

בספרו "קפיטליזם, סוציאליזם ודמוקרטיה" חלק שומפטר על הרעיון לפיו דמוקרטיה היא תהליך שבו ציבור הבוחרים מזהה את טובת הכלל, ופוליטיקאים מוציאים בחירה זו אל הפועל. הוא טען שהנחה כזו אינה מציאותית ושהבורות והשטחיות של האנשים פרושה שלמעשה הם בעיקר מתומרנים על ידי פוליטיקאים, הקובעים את סדר היום. דבר זה הפך את הרעיון של 'שלטון העם' הן לבלתי סביר, והן לבלתי רצוי.

תחת זאת הוא קרא למודל מינימליסטי שהושפע רבות ממקס ובר, שבו דמוקרטיה היא המנגנון לתחרות בין מנהיגים, בדומה מאד למבנה שוק. הוא הגדיר דמוקרטיה כ"הסדר מוסדי לשם השגת הכרעות פוליטיות שבו נמסרת ליחידים סמכות של הכרעה תוך מאבק של תחרות על קולות העם". למרות שהצבעות תקופתיות של הציבור הכללי נותנות לגיטימציה לממשלות ומשאירות אותן במצב של מתן דין וחשבון, המדיניות נתפסת במידה רבה כדבר שלהן עצמן ולא של העם, והתפקיד ההשתתפותי של הפרטים מוגבל מאוד. מכאן, שההבדל העיקרי בין תפיסת האליטות שלו לתפיסת האליטות של רוברט מיכלס הוא ששומפטר מאמין שהתחרות בין האליטות היא טובה לעם ולצרכיו, בעוד שמיכלס טען שהתחרות מיותרת, בעבור שהאליטות תמיד יישארו, ותמיד יהיו מנותקות מהעם.

מורשתו

למשך זמן מה לאחר מותו, דעותיו של שומפטר היו בעלות השפעה רבה בקרב כלכלנים אפיקורסים, במיוחד אירופאים, שהתעניינו בארגון תעשייתי, כלכלה אבולוציונית, ופיתוח כלכלי. כלכלנים אלו נטו להיות בקצה השני של הספקטרום הפוליטי מזה של שומפטר, והושפעו בדרך כלל מקיינס, מרקס, ותורסטן וובלן. רוברט הילברונר היה אחד מתלמידיו המפורסמים ביותר, והוא כתב עליו באופן נרחב בספר "הפילוסופים הארציים".

כיום, שומפטר נחשב אחת הדמויות הבולטות בזרם המרכזי של ההגות, אך לא בכלכלה האקדמית המקובלת, אלא בתחומי המדיניות הכלכלית, לימודי ניהול, מדיניות תעשייתית, ובתחום החידושים וההמצאות. קשה להבין במלואו את הרעיון של יזמות עסקית ללא תרומותיו, בהיותו המלומד הראשון, כנראה, שפיתח את התאוריה בתחום זה. תוכנית ההמצאות של האיחוד האירופי, ותוכנית הפיתוח העיקרית שלה, אסטרטגיית ליסבון, מבוססות במידה רבה על רעיונותיו של שומפטר.

ספריו

• תאוריה של התפתחות כלכלית (1911)
• מחזורי עסקים (1939)
• קפיטליזם, סוציאליזם ודמוקרטיה (1942)
• היסטוריה של ניתוח כלכלי (1954)

קישורים חיצוניים

שגיאות פרמטריות בתבנית:ויקישיתוף בשורה
פרמטרי חובה [ שם ] חסרים

מדיה וקבצים בנושא ג'וזף שומפטר בוויקישיתוף

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

23064360ג'וזף שומפטר