טיסה 932 של סאות'רן איירוויס
 | |
| המטוס שהתרסק (1969) | |
| תאריך | 14 בנובמבר 1970 |
|---|---|
| מיקום | שדה ליד האנינגטון, וירג'יניה המערבית, ארצות הברית |
| גורם | טעות אנוש בשילוב מזג אוויר |
| הרוגים | 75 |
| ניצולים | 0 |
| המעורבים באסון | |
| כלי טיס | |
| כלי טיס | DC-9 |
| מספר זנב | N97S |
| מוצא | קינסטון, קרוליינה הצפונית, ארצות הברית |
| יעד | האנינגטון, וירג'יניה המערבית, ארצות הברית |
| מפעיל | סאות'רן איירוויס |
| נוסעים | 71 |
| אנשי צוות | 5 |
טיסה 932 של סאות'רן איירוויס הייתה טיסת שכר של חברת סאות'רן איירוויס, במטוס מסוג DC-9 שיצא משדה סטולינג הנמצא בקינסטון, קרוליינה הצפונית אל שדה פרגוסון בקרדו, וירג'יניה המערבית. בשעה 19:35 ב-14 בנובמבר 1970, התרסק המטוס לתוך גבעה לא רחוק משדה התעופה. בהתרסקות נהרגו כל 75 הנוסעים. מטוס זה הטיס 37 מחברי קבוצת הפוטבול של אוניברסיטת מרשל, שמונה מאמנים, 25 ספונסרים של הקבוצה, ארבעה אנשי צוות (כולל הטייסים) ונציג חברת התעופה. הקבוצה הייתה בדרכה הביתה לאחר הפסד 17-14 במשחק נגד קבוצת הפוטבול של אוניברסיטת מזרח קרוליינה.
רקע
המטוס בטיסה 932 היה מסוג DC-9-31 (מספר זנב N97S), בעל שני מנועי סילון ו-95 מקומות ישיבה.
בתקופה זו, קבוצות הספורט של אוניברסיטת מרשל הגיעו להתמודדויות ומשחקים באמצעות טיסה במקרים נדירים בלבד, מכיוון שרוב משחקי החוץ היו במרחק נסיעה מקמפוס האוניברסיטה. מנהלי הקבוצה אף תכננו במקור לבטל את הטיסה, אבל ביטלו את ההחלטה, והעלו את חברי הקבוצה על הטיסה לאחר המשחק. טיסה זו הייתה הטיסה הראשונה שלקחה קבוצת הפוטבול של אוניברסיטת מרשל.
האירועים שהובילו להתרסקות
טיסה 932 המריאה בזמן ונמשכה עד להאנינגטון ללא תקלות כל שהן. בשעה 19:32 נוצר קשר בין פקחי המגדל בהאנינגטון לטייסים עם ההוראה להנמיך לגובה של 5,000 רגל. הפקח הזהיר את הטייסים שיש בחוץ גשם וערפל שיקשו על הנחיתה, אך לא הופכים אותה לבלתי אפשרית. בשעה 19:34, דיווחו הטייסים לפקח שחלפו את נקודת הכניסה לשטח השדה והם מיוצבים על נתיב המסלול. הפקח נתן להם הרשאה לנחות.
ההתרסקות
המטוס היה בשלב הגישה הסופית (פיינל) למסלול בהאנינגטון, כשהוא התנגש בצמרות העצים על גבעה בגובה 5,543 רגל (1690 מ') מערבית למסלול מספר 12. כתוצאה מהפגיעה, המטוס עלה בלהבות וחרך שטח אדמה כ 30 מטר לרוחב ו-85 מטר לאורך. שרידיהם של שישה מנוסעי המטוס התגלו בין הריסותיו ולא זוהו מעולם. השישה, שהיו שחקני הקבוצה, נקברו בקבר אחים בבית הקברות של האנינגטון, ומעל ששת הקברים הושמה מצבה אחת המציינת את שמות כולם.
תוצאות ההתרסקות
הוועדה הלאומית לבטיחות בתחבורה חקרה את התאונה, ומסקנתה הסופית שפורסמה ב-14 באפריל 1972, קבעה שהתאונה נגרמה כתוצאה מהנמכה מוקדמת מדי, מעבר לגובה הנמוך המינימלי שנדרש, תוך תנאי מזג אוויר עוינים וללא קשר עין עם המסלול. הם אף קבעו ששתי הסיבות ההגיוניות ביותר להנמכה הקיצונית הן שימוש לא נכון במכשור תא הטייס או תקלה בתצוגת הגובה האמיתי במכשירי הטיסה. מקור בוועדה אף מסר כי לדעתו, מים שחדרו אל מד הגובה של המטוס שיבשו את יכולת קריאת הגובה הנכון שלו, וכך בילבל את הטייסים, שלא נחתו או המריאו מעולם בשדה זה לפני כן, להאמין שהם גבוהים יותר ממה שהיו באמת.
הוועדה פרסמה שלוש המלצות כתוצאה מהתאונה הנוגעות למכשור התצוגה במטוסים, ניטור נכון של מכ"מי קרקע, ומעקב ופיקוח על תפעול טיסות.
ב-15 בנובמבר 1970, נערך טקס אזכרה באצטדיון הביתי של אוניברסיטת מרשל. הלימודים באוניברסיטה, כמו מספר אירועים והופעות, בוטלו, ומשרדים ממשלתיים שבתו. הלוויה המונית של חברי הקבוצה ושאר נוסעי המטוס נערכה בבית הקברות של האנינגטון, חלקם אחד ליד השני.
התרסקות טיסה 932 כמעט הובילה לסגירת קבוצת הפוטבול של האוניברסיטה. NCAA נתנה רשות מיוחדת לאוניברסיטה לשתף במשחקי הקבוצה תלמדי שנה ראשונה (בשנים 1968-1972 חל איסור על שחקני שנה ראשונה ליטול חלק במשחקים עצמם). לאחר שנמצא מאמן חדש לקבוצה החדשה, ג'ק לינגל, החלו חמשת שחקני הקבוצה הוותיקים (שנשארו בבית בעקבות פציעות וכך שרדו את התאונה), המאמן החדש, ומאמן הרסיברים (רד דוסון, היחיד מצוות אימון הקבוצה שנסע חזרה להאנינגטון במקום לטוס) לשכנע את נשיא האוניברסיטה, דונלד דדמן, שיש מקום ואמביציה להקמת קבוצת הפוטבול מחדש. הקבוצה החדשה הורכבה משחקני שנה ראשונה, שרבים מהם אף נלקחו מענפי ספורט אחרים אף שלא נגעו בפוטבול מעולם. הקבוצה הצעירה ניצחה רק שני משחקים בעונת 1971, אבל הצילה את קיום הפוטבול באוניברסיטת מרשל. ג'ק לינגל פרש מאימון הקבוצה כאגדה בשנת 1974, כשהוא משאיר מאחוריו רקורד של 9-33 עם הקבוצה.
קישורים חיצוניים
- תיק התאונה והיסטוריית המטוס של טיסה 932 של סאות'רן איירוויס, באתר Aviation Safety Network (באנגלית)
21218277טיסה 932 של סאות'רן איירוויס