טיסה 269 של One-Two-Go

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
טיסה 269 של One-Two-Go
מטוס MD-82 בצבעי חברת One-Two-Go, זהה למטוס שהיה מעורב בתאונה
מטוס MD-82 בצבעי חברת One-Two-Go, זהה למטוס שהיה מעורב בתאונה
תאריך 16 בספטמבר 2007
מיקום שדה התעופה הבינלאומי של האי פוקט, תאילנד
גורם טעויות אנוש
הרוגים 90
ניצולים 40
המעורבים באסון
כלי טיס
כלי טיס מקדונל דאגלס MD-82
מספר זנב HS-OMG
מוצא בנגקוק
יעד האי פוקט
מפעיל חברת One-Two-Go
נוסעים 123
אנשי צוות 7

טיסה 269 של One-Two-Go הייתה טיסת נוסעים מסחרית, שהייתה מעורבת בתאונה אווירית קטלנית בשדה התעופה הבינלאומי של האי פוקט שבתאילנד ב-16 בספטמבר 2007. בעת שניסה לנחות בשדה סטה המטוס שנשא את הטיסה לימין מסלול הנחיתה והתנגש בגדה שבצידו. גוף המטוס נשבר ופרצה בו שרפה.

בתאונה נספו 90 מתוך 130 איש שהיו על סיפון המטוס. בין הניספים היו גם שמונה תיירים מישראל. בחקירת האירוע נקבע כי התאונה נגרמה עקב טעויות אנוש מצדם של טייסי המטוס.

התאונה

טיסה 269 הופעלה על ידי חברת התעופה One-Two-Go. הייתה זו חברת תעופה מטיפוס חברת חסך (Low Cost) שבבעלות חברת אוריינט תאי איירליינס. היא החלה לפעול בשנת 2003 ובסיס הפעולה שלה היה בנמל התעופה הבינלאומי דון מואנג בבנגקוק. המטוס שנשא את הטיסה היה מדגם MD-82 מתוצרת חברת מקדונל דאגלס.[1]

המטוס נשא 123 נוסעים ושבעה אנשי צוות. הוא המריא מנמל התעופה דון מואנג בבנגקוק בשעה 14:30 (לפי השעון המקומי) ונועד לנחות בפוקט בשעה 15:50.

המטוס ניגש לנחיתה על המסלול בשדה התעופה של פוקט בכיוון ממזרח למערב, בתנאי מזג אוויר קשים - גשם כבד ורוחות. נראה כי תוך כדי תהליך הנחיתה ניסו הטייסים לבטל אותה ולנסוק על מנת לבצע הקפה נוספת ולנסות שוב לנחות. מיד לאחר שהטייסים החלו להרים את חרטום המטוס כדי לנסוק מתהליך הנחיתה סטה המטוס לימין המסלול, כנראה בעקבות משב רוח חזק מן הצד (תופעה המכונה "גזירת רוח" (Wind Shear))‏.[2] הוא התנגש בגדת המסלול הצפונית, שעליה צמחו עצים ושיחים. כתוצאה מן ההתנגשות נשבר גוף המטוס לשניים, כמעט מיד פרצה בו שרפה, והוא נהרס כליל.

בין 90 הניספים בתאונה היו ככל הידוע חמישה מאנשי צוות המטוס ובהם גם שני הטייסים. כמחצית הניספים באסון היו אזרחי תאילנד. יתר הניספים היו אזרחי לפחות עשר מדינות אחרות. שמונה מן הניספים היו אזרחי ישראל – שש נשים ושני גברים.

26 מתוך 40 ניצולי התאונה נפצעו פצעים קשים, והיתר נפצעו קל. הפצועים הובאו לשלושה בתי חולים באי פוקט.

לשם זיהוי הניספים בתאונה הגיעו לשדה התעופה נציגי מדינות שונות. מישראל הגיעה משלחת ובה מומחי זיהוי פלילי של משטרת ישראל, פתולוג, אנשי מגן דוד אדום וזק"א. אנשיה זיהו את הניספים הישראלים.

דו"חות חקירת התאונה והמלצותיהם

התאונה נחקרה על ידי הוועדה לחקירת תאונות מטוסים של תאילנד (AAIC)‏[3]. דו"ח הבינים והדו"ח הסופי על התאונה[4] שפרסמה הטילו את מרבית האחריות לתאונה על טייסי המטוס.

הדו"חות קבעו כי:

  • טייסי המטוס לא מילאו אחר נוהל הפעולה הקבוע לביצוע גישה יציבה לנחיתה, לביטול הנחיתה, לביצוע הקפה סביב שדה התעופה ולהתמודדות עם מצב חירום ;
  • הטייסים לא הגבירו את מהירות המטוס ולא נסקו כנדרש לצורך יציאה מתהליך הנחיתה וביצוע הקפה נוספת.
  • התיאום בין שני הטייסים לא היה מספיק ;
  • הטייסים נמצאו במצב של מתח ותשישות לאחר שלא זכו למנוחה מספקת ;
  • אירע שינוי פתאומי בתנאי מזג האוויר בשדה התעופה בעת הנחיתה, אשר הטייסים הגיבו אליו באופן לקוי.

דו"חות החקירה כללו המלצות שונות:

  • לחברת One-Two-Go שהפעילה את הטיסה הומלץ לשפר את אימוני הטייסים שלה, בפרט בנוגע למצבי חירום. כמו כן הומלץ לה בין השאר לשפר את הפיקוח שלה על משכי הפעולה של הטייסים על מנת שלא יעלו על המותר וכן לשפר את מערכת ניהול הבטיחות שלה ;
  • לחברה הממשלתית המפעילה את שדות התעופה בתאילנד הומלץ לשפר את המסלול בשדה התעופה של פוקט, לסלול דרכי גישה נוספות ליד המסלול על מנת לשפר את היכולת של שירותי החירום בנמל להגיע לכל מקום בו, ולקיים אימונים ותרגילים של שירותים אלו שיבטיחו את פעולתם היעילה במצבי חירום ;
  • רשות התעופה האזרחית של תאילנד נקראה לפקח על שיפור הבטיחות של חברת One-Two-Go, לשפר את הפיקוח על פקחי הטיסה, וכן לשפר את התחזוקה בכל שדות התעופה של מערכות ההתראה מפני גזירת רוח (אשר עלה חשד כי הן לא פעלו כראוי בשדה התעופה של פוקט בעת התאונה).

בשנת 2009 צירף האיחוד האירופי את חברת One-Two-Go לרשימת חברות התעופה, שעליהן נאסר לטוס במרחב האווירי שלו בשל ספק שהוטל בבטיחות טיסותיהן. כיון שהחברה ערכה רק טיסות פנים בתאילנד, לא הייתה להחלטה זו משמעות מעשית ישירה.

ביולי 2010 נסגרה חברת One-Two-Go על ידי בעליה, חברת אוריינט תאי איירליינס, ומטוסיה נצבעו בצבעי החברה האם.

מקורות

הערות שוליים

  1. ^ מטוס זה נמצא (מ-1983) בבעלות חברת TWA ובהמשך היה בבעלות חברת אמריקן איירליינס בטרם נמכר לחברת One-Two-Go. ‏
  2. ^ להרחבה ראו הערך על רוח צד בוויקיפדיה באנגלית
  3. ^ ‏ Aircraft Accident Investigation Committee. ‏
  4. ^ הדו"ח הסופי פורסם ביוני 2009. ‏
Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0