תאגיד סינגר

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
(הופנה מהדף זינגר (חברה))
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
תאגיד סינגר
נתונים כלליים
מייסדים אייזק סינגר, אדוארד קאבוט קלארק
תקופת הפעילות 1851–הווה (כ־173 שנים)
משרד ראשי ארצות הבריתארצות הברית לה ורן, טנסי, ארצות הברית
ענפי תעשייה ייצור
מוצרים עיקריים מכונות תפירה, ריפוד
 
www.singer.com/

תאגיד סינגר (באנגלית: Singer Corporation) הוא יצרן אמריקאי של מכונות תפירה לצרכן, שהוקם לראשונה בשנת 1851 בשם חברת סינגר (I.M. Singer & Co) על ידי אייזק מריט סינגר (Isaac Merritt Singer) עם עורך הדין הניו יורקי אדוארד קאבוט קלארק. החברה מוכרת בעיקר במכונות התפירה שלה. בשנת 1865 שונה שמה לחברת סינגר לייצור (Singer Manufacturing Company) ובשנת 1963 לחברת סינגר. היא ממוקמת בלה ורן, טנסי, ליד נאשוויל. המפעל הגדול הראשון שלה לייצור המוני נבנה בשנת 1863 באליזבת, ניו ג'רזי.[1]

היסטוריה

העיצוב המקורי של סינגר היה מכונת התפירה המעשית הראשונה לשימוש ביתי כללי. הוא שילב את המחט הבסיסית מחודדת העין ותפר הנעילה, שפותח על ידי אליאס האו, שזכה בתביעת הפרת פטנט נגד סינגר ב-1854.

באוגוסט 1851 רשם סינגר פטנט מס' 8294 עבור מכונת תפירה משופרת, שכללה גלגל הזנה עגול, בקר חוטים וכוח המועבר על ידי גלגלי שיניים.[2]

סינגר ריכז די פטנטים בתחום כדי לאפשר לו לעסוק בייצור המוני, וב-1860 החברה שלו הייתה ליצרנית מכונות התפירה הגדולה בעולם. בשנת 1885 ייצרה סינגר את מכונת התפירה "המחט הרוטטת" הראשונה שלה, שיפור בהשוואה לעיצובי מחט בנות זמנה. חברת סינגר החלה לשווק את מכונותיה בעולם בשנת 1855 וזכתה בפרס הראשון בתערוכה העולמית בפריז באותה שנה. בשנת 1910 הציגה החברה את מכונת התפירה החשמלית הראשונה הניתנת לעבודה. סינגר היה גם חדשן שיווקי וחלוץ בקידום השימוש באפשרויות רכישה בתשלומים.

נתוני מכירות מוקדמים

שנה 1853 1859 1867 1871 1873 1876
יחידות 810 10,953 43,053 181,260 232,444 262,316
מקור:[3]

עד 1876 טען סינגר למכירות מצטברות של שני מיליון מכונות תפירה והציג את המכונה השני מיליון בפילדלפיה.[4]

שיווק

מכונת התפירה של סינגר הייתה הטכנולוגיה הסטנדרטית המורכבת הראשונה ששווקה בצורה המונית. זו לא הייתה מכונת התפירה הראשונה, ורישום הפטנט שלה ב-1851 הוביל לקרב פטנטים עם אליאס האו, ממציא מכונת התפירה. קרב זה הביא בסופו של דבר להסכם שיתוף פטנטים בין החברות הגדולות.[5] אסטרטגיות שיווק כללו התמקדות בתעשיית הייצור,[6] זהות מגדרית,[7] תוכניות אשראי לרכישה,[8] ו"רכישות שכירות".[5]

השיווק של סינגר הדגיש את תפקידן של נשים ויחסיהן לבית, ועורר אידיאלים של מידות טובות, צניעות וחריצות.[9] למרות שמכונת התפירה ייצגה שחרור מתפירה ידנית מפרכת, היא הועילה בעיקר לתפירה למשפחותיהם ולעצמם. אנשי מקצוע שהסתמכו על תפירה כפרנסה עדיין סבלו משכר נמוך, שירד עוד יותר בתגובה לחסכון בזמן שהושגה בתפירה במכונה.[5] סינגר הציעה רכישות אשראי והסדרי השכרה לבעלות, שאיפשרו לאנשים לשכור מכונה עם תשלומי השכירות שיחולו על הרכישה הסופית של המכונה,[5] ונמכרו ברחבי העולם באמצעות שימוש במכירה ישירה מדלת לדלת הדגמה ומכירת המכונות.[10]

בסוף שנות ה-60 ותחילת שנות ה-70, סינגר נתנה חסות להופעות רוקנרול כדי לסייע בפרסום מגוון מוצרים כולל שורה של נגני תקליטים של סינגר. סדרת הקונצרטים משנת 1971 שודרה על ידי WPLJ ניו יורק מאולפני ההקלטות A&R וכללה את פול באטרפילד בלוז בנד, סיטריין, פרוקול הרום, להקת מיתרים בלתי נשכחת, אמא אדמה ודילייני ובוני וחברים.[11] בשנת 1968, זינגר נתן חסות ל"Singer Presents ... Elvis", המכונה בדרך כלל ספיישל הקאמבק של 68'.

מלחמת העולם השנייה

במהלך מלחמת העולם השנייה, השעתה החברה את ייצור מכונות התפירה כדי לחתום על חוזים ממשלתיים לייצור נשק ולעזור במאמץ המלחמתי. מפעלים בארצות הברית סיפקו לכוחות האמריקאים כוונות לפצצות של נורדן (אנ') ומקלטי רובה M1 קרבין, בעוד שמפעלים בגרמניה סיפקו לכוחותיהם המזוינים נשק.[12]

בשנת 1939, החברה זכתה לבצע מחקר ייצור על ידי הממשלה כדי לשרטט תוכניות ולפתח גדלי חומר גלם סטנדרטיים לבניית אקדחי M1911A1. ב-17 באפריל, קיבלה סינגר צו ייצור חינוכי של 500 יחידות עם המספרים הסידוריים S800001 - S800500. הצו החינוכי היה חלק מתוכנית שהוקמה על ידי מועצת החימושים בארצות הברית כדי ללמד חברות ללא ניסיון בייצור נשק לייצר נשק.

סינגר העבירה 500 יחידות לממשלת ארצות הברית. למרות שסינגר לא הצליחה לייצר 100 רובים ביום, מה שדרש החוזה הממשלתי, משרד המלחמה התרשם מאיכות האקדחים שלהם וביקש מהחברה לייצר רכיבי ציוד ניווט והכוונה[13] מכונות העזר והייצור של האקדח הועברו לרמינגטון ראנד (אנ') בעוד שחלקן הלכו לחברת האקדחים אית'קה (אנ'). כ-1.75 מיליון אקדחי 1911A1 יוצרו במהלך מלחמת העולם השנייה, מה שהופך את אקדחי סינגר המקוריים לנדירים יחסית ולמוצרי אספנות.[14] בשנת 2017, נמכר אקדח במכירה פומבית תמורת $414,000.[13]

בדצמבר 1940 זכתה סינגר בחוזה לייצור ה-M5 Anti-aircraft Director, גרסה של Kerrison Predictor (אנ') שתוכנן בבריטניה. צבא ארצות הברית אימץ בעבר את ה-M7 Computing Sight עבור תותחי 37 מ"מ M1 (אנ') נגד מטוסים שלהם, אך התותח התגלה כבעל מזג ותאגיד ספרי (אנ') היה עסוק מדי בייצור מערכות אחרות כדי לבנות את הכמות הנדרשת של M7. לאחר ניסוי בספטמבר 1940, הצבא קיבל את הקריסון כ-M5, ומאוחר יותר, את התותח בופורס 40 מ"מ (אנ') במקום ה-M1.[15]

לאחר מלחמת העולם השנייה

החל מ-1946 חידשה סינגר את פועלה בפיתוח מכונות תפירה.[16] החל מ-1936 החל פיתוחן ש מכונות תפירה התופרות בצורת זיג-זג. לאחר המלחמה החלה חברת סינגר בפיתוח מכונת ה-Singer 206k, שהתבררה כלא כל כך מוצלחת. ב-1957 הציגה החברה את אחת המכונות הפופולריות והאיכותיות ביותר שלה, שכללה את אפשרויות המלאות ביותר שלה, ה-401 Slant-o-Matic.‏ שנת 2011 ציינה את יום השנה ה-160 לחברה. נכון לעכשיו, התאגיד מייצר מכונות תפירה ממוחשבות, כבדות, רקמה, תפירה, סרפינג ותפירה מכניות.[17]

בשנת 2017, הושקה "אפליקציית סינגר סייענית התפירה" (Singer Sewing Assistant App) החדשה שלהם.[18]

אסטרטגיית גיוון עסקי

סינגר במלטה

בשנות ה-60 של המאה ה-20 החברה החלה בגיוון עסקי ורכשה ב-1965 את חברת המחשבונים פרידן (אנ') וב-1968 את תאגיד General Precision Equipment (אנ'). פרידן הפכה ל-Singer Business Machines שייצרה את Singer System 10 (אנ').[19]‏ GPE כללה את Librascope, The Kearfott Company, Inc, ו-Link Flight Simulation. בשנת 1968, רכשה סינגר גם את מערכות GPS והוסיפה אותה לחטיבת מערכות סימולציות קישור (LSSD). יחידה זו ייצרה סימולטורים של חדרי בקרה של תחנת כוח גרעינית בסילבר ספרינג, מרילנד: Tech Road building for Boiling Water Reactor (BWR), בניין Parkway for Pressurized Water Reactor (PWR) ומאוחר יותר עברה ל-Broken Land Parkway בקולומביה, מרילנד בזמן שסימולטורי טיסה הופקו בבינגהמטון, ניו יורק.

עד 1971 ייצרה סינגר גם ציוד אודיו/ויזואלי נייד/ביתי, כפי שמעידים נגני התקליטים והקלטות ממותג "סינגר" ורצועות סרטים לצפייה שניתן למצוא למשל ב-eBay. על מנת לתמוך במיזם זה, סינגר נתנה חסות לקונצרטים כמו הקונצרטים של A&R Studio משנת 1971 ב-WPLJ-ניו יורק שהוזכרו לעיל.

במשך מספר שנים בשנות ה-70 של המאה ה-20, הקימה סינגר חטיבת מכירות ארצית למכונות צילום CAT (של תהילת Unix troff) מתוצרת חברת מסצ'וסטס אחרת, Graphic Systems Inc.[20] בשנת 1978 חטיבה זו נרכשה על ידי Wang Laboratories (אנ').

בשנת 1987, פושט התאגידים פול בילזריאן (אנ') ביצע רכישת "גרינמייל" (אנ') במניות סינגר, ובסופו של דבר היה בעלי החברה כשאף מציל "אביר לבן" (אנ') לא הופיע. כדי להחזיר את כספו, מכר בילזריאן חלקים מהחברה. Kearfott פוצלה, Kearfott Guidance & Navigation Corporation נמכרה לתאגיד האסטרונאוטיקה של אמריקה בשנת 1988 וחטיבת המערכות האלקטרוניות נרכשה חברת Plessey בשנת 1988 ושמה שונה ל-Plessey Electronic Systems (ולאחר מכן נרכשה על ידי GEC-Marconi בשנת 1990, שמה שונה ל-GEC -Marconi Electronic Systems, ולאחר מכן שולבו בBAE סיסטמס). ארבע חטיבות ה-Link המפתחות ותומכות בהדמיית תעשייה וטיסה נמכרו ל-Canadian Avionics Electronics (CAE) והפכו ל-CAE-Link. חטיבת סימולטור הכוח הגרעיני הפכה ל-S3 Technologies, ולאחר מכן ל-GSE Systems, והועברה לאלדרסבורג, MD. חטיבת מכונות התפירה נמכרה ב-1989 ל-Semi-Tech Microelectronics, חברה בורסאית בטורונטו.[21]

המאה ה-20

בית סינגר בסנט פטרסבורג, רוסיה

עד שנות ה-40 של המאה ה-20 גדלו המכירות ואיתם גם הרווחים. השוק הושפע במספר דרכים. ראשית, לאחר מלחמת העולם השנייה השוק האמריקאי התבגר ואילו יצרנים יפניים חדרו לשוק עם מכונות תפירה זיגזג.[22] תחת הנהגתו של דונלד פ. קירצ'ר, סינגר להחלה לגוון את עסקיה וחדרה לשווקים חדשים כמו ציוד משרדי, הגנה ותעופה וחלל. ההכנסות של התאגיד ממכונות התפירה ירדו מ-90% ל-35% לאחר הגיוון העסקי.

בשנת 1978 העביר תאגיד סינגר את המטה שלו מרוקפלר פלאזה לסטמפורד, קונטיקט. מעבר זה הניב 430 משרות נוספות במקום החדש.[23]

במהלך שנות ה-80 השליטה של סינגר בשוק מכונות התפירה החלה להצטמצם עקב חדירה של מכונות יפניות ומותגים אירופאים, כולל ברנינה, Pfaff ו-Viking. בשנת 1986, חברת סינגר המקורית הפכה את עסקי מכונות התפירה שלה תחת השם SSMC. בשנת 1989 רכשה Semi-Tech Global את SSMC ושינה את שם SSMC בחזרה לסינגר.[24] Semi-Tech Global שילבה את Singer ב-Singer N.V. שבסיסה באנטיילים ההולנדיים בבעלות חברת האחזקות של הונג קונג.

המגדל של בניין סינגר לשעבר במנהטן, הגבוה בעולם בזמן בנייתו.

Singer N.V. הגישה פשיטת רגל ב-1999 ונרכשה על ידי Kohlberg & Company.[25] בשנת 1997, פעילות Singer (Singer N.V.) בארה"ב העבירה את מוצרי הצריכה שלה ל-LaVergne, טנסי. מיקום זה שימש גם את ההפצה הסיטונאית של מכונות תפירה וחלקים.[25] בשנת 2006 רכשה חברת האם של Singer - Kohlberg & Company את מותגי הוסקוורנה ו-Pfaff. זה מיזג את שלושת המותגים לחברה הנוכחית, SVP Group.[26] המתחרים העיקריים שלה הם בייבי לוק, ברנינה, האח, ג'נומה, ג'וקי ואיסין סייקי.

סינגר היה מעורב מאוד בנדל"ן במנהטן בסוף המאה ה-19 באמצעות אדוארד קאבוט קלארק, מייסד החברה. קלארק בנה את הדקוטה ובניינים אחרים במנהטן בשנות ה-80 של המאה ה-19. בשנת 1900, חברת סינגר שכרה את ארנסט פלאג כדי לבנות בניין לופט בן 12 קומות בברודווי וברחוב פרינס במנהטן תחתית. המבנה נחשב כיום לבולט מבחינה ארכיטקטונית, והוא אף שוחזר.[27]

בניין סינגר בן 47 הקומות, שהושלם ב-1908, תוכנן גם הוא על ידי פלאג והיה לבניין הגבוה בעולם. הוא נבנה בתקופת כהונתו של בורן ונהרס ב-1968. היה זה הבניין הגבוה ביותר שנהרס בכוונה עד שמגדלי התאומים של מרכז הסחר העולמי נהרסו בפיגועי 11 בספטמבר.[28]

במפעל Clydebank, בנה סינגר מגדל שעון בגובה 61 מטרים, שניצב מעל האגף המרכזי והיה לו מוניטין של השעון בעל ארבעת הפנים הגדול בעולם. כל צד שקל חמישה טון, ונדרשו לארבעה גברים חמש עשרה דקות פעמיים בשבוע כדי לשמור עליו מכוון.[29] המגדל נהרס ב-1963, 17 שנים לפני סגירת המפעל ב-1980 וכיום נמצא פארק העסקים קליידבנק. תחנת הרכבת סינגר, שנבנתה כדי לשרת את המפעל, היא רק אחת משתי תחנות רכבת בבריטניה, הקרויה על שם מפעל, והיא פועלת עד היום.

בית סינגר המפורסם, שתוכנן על ידי האדריכל פאבל סוזור, נבנה בשנים 1902–1904 בנבסקי פרוספקט בסנט פטרסבורג כמטה הסניף הרוסי של החברה. בניין בסגנון מודרני זה (הממוקם ממש מול קתדרלת קאזאן) מוכר רשמית כמושא של מורשת היסטורית-תרבותית רוסית.

בשנת 2018, שריפה גדולה במפעל הרסה משרד הפצה ומחסן של סינגר בסבן הילס, סידני. סינגר ייצר מכונות תפירה באוסטרליה במפעל ייעודי בפרבר פנרית' שבמערב סידני, מ-1959 עד 1967.

רשימת נשיאי החברה

  • אייזק מ. סינגר (1851–1863)
  • אינסלי הופר (1863–1875)
  • אדוארד סי קלארק (1875–1882)
  • ג'ורג' רוס מקנזי (1882–1889)
  • פרדריק גילברט בורן (1889–1905)
  • סר דאגלס אלכסנדר (1905–1949)
  • מילטון סי לייטנר (1949–1958)
  • דונלד פ. קירשר (1958–1975)
  • ג'וזף ברנרד פלווין (1975–1987)
  • פול בילזריאן (1987–1989)[30]
  • איפטיחאר אחמד (1989–1997)[31]
  • סטיבן ה. גודמן (1998–2004)

גלריה

  • מיטת כינור סינגר מדגם 12K משנת 1878.
    מיטת כינור סינגר מדגם 12K משנת 1878.
  • סינגר דגם 66 עם מדבקות לוטוס משנת 1922.
    סינגר דגם 66 עם מדבקות לוטוס משנת 1922.
  • סינגר דגם 99 משנת 1939.
    סינגר דגם 99 משנת 1939.
  • סינגר במשקל נוצה דגם 222k משנת 1954.
    סינגר במשקל נוצה דגם 222k משנת 1954.

ראו גם

לקריאה נוספת

  • Brandon, Ruth. A Capitalist Romance: Singer and the Sewing Machine (Lippincott, 1977).
  • Davies, Robert Bruce. Peacefully Working to Conquer the World: Singer Sewing Machines in Foreign Markets, 1854–1920 (Arno Press, 1976).
  • Godley, Andrew. "The Global Diffusion of the Sewing Machine, 1850–1914". Research in Economic History 20#1 (2001): 1–46.
  • Godley, Andrew. "Selling the Sewing Machine Around the World: Singer's International Marketing Strategies, 1850–1920", Enterprise & Society (2006) 7#2 pp. 266–314.
  • Godley, Andrew. "Singer in Britain: the diffusion of sewing machine technology and its impact on the clothing industry in the United Kingdom, 1860–1905". Textile History 27.1 (1996): 59–76.
  • Jack, Andrew B. "The channels of distribution for an innovation: The sewing-machine industry in America, 1860–1865". Explorations in Economic History 9.3 (1957): 113.
  • Weber, Nicholas Fox. The Clarks of Cooperstown: Their Singer Sewing Machine Fortune, Their Great and Influential Art Collections, Their Forty-year Feud (Alfred A. Knopf, 2007).
  • Wickramasinghe, Nira. "Following the Singer Sewing Machine: Fashioning a Market in a British Crown Colony," in Metallic Modern: Everyday Machines in Colonial Sri Lanka. (Berghahn Books, 2014) pp. 16–40. JSTOR j.ctt9qd0gq.6.

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא תאגיד סינגר בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ Cunningham, John T. (2004). Ellis Island: Immigration's Shining Center. Arcadia Publishing. מסת"ב 978-0-7385-2428-3.
  2. ^ "Sewing machine history". Archived from the original on March 28, 2010.
  3. ^ "Sewing Machines". Machine-History.Com. אורכב מ-המקור ב-2010-03-28. נבדק ב-2012-09-03.
  4. ^ Fort Moultrie Centennial, Part II. Charleston: Walker, Evans & Cogswell. 1876. p. 29. Retrieved September 22, 2014.
  5. ^ 5.0 5.1 5.2 5.3 Joan Perkin, "Sewing Machines: Liberation or Drudgery for Women?" History Today 52 (Dec. 2002).
  6. ^ Andrew Godley "Selling the Sewing Machine Around the World: Singers International Marketing Strategies, 1850-1920." Enterprise and Society (June 2007) 7 281.
  7. ^ Judith G. Coffin, "Credit, Consumption, and Images of Women's Desires: Selling the Sewing Machine in Late Nineteenth-Century France." Historical Studies (Spring, 1994) 18 746-750.
  8. ^ Judith G. Coffin, "Credit, Consumption, and Images of Women's Desires: Selling the Sewing Machine in Late Nineteenth-Century France." Historical Studies (Spring, 1994) 18 752
  9. ^ Judith G. Coffin, "Credit, Consumption, and Images of Women's Desires: Selling the Sewing Machine in Late Nineteenth-Century France." Historical Studies (Spring, 1994) 18 746-752.
  10. ^ Andrew Godley "Selling the Sewing Machine Around the World: Singers International Marketing Strategies, 1850-1920." Enterprise and Society (June 2007) 7 269-281.
  11. ^ "Delaney & Bonnie with Gregg Allman, Duane Allman, and King Curtis live at A&R Studios on 7/22/71". YouTube.
  12. ^ Sanders, Richard Robert S. Clark (1877-1956), Press for Conversion! magazine, Issue 53, "Facing the Corporate Roots of American Fascism," March 2004. Published by the Coalition to Oppose the Arms Trade.
  13. ^ 13.0 13.1 "When the Singer Sewing Machine Company Built the Best .45 Pistol Ever Made". Popular Mechanics. November 2, 2021. Retrieved November 25, 2022.
  14. ^ Karash, Karl (2002). "Singer Manufacturing Co". coolgunsite.com. Moore, Ty. Retrieved April 15, 2019.
  15. ^ Mindell, David A. (April 1995). "Anti-aircraft fire control and the development of integrated systems at Sperry, 1925-40". IEEE Control Systems Magazine. 15 (2): 108–113. doi:10.1109/37.375318. ISSN 1066-033X.
  16. ^ "The Singer Brand History - 160+ Years of Sewing - Singer.com". singer.com. Retrieved October 20, 2018.
  17. ^ "Machines - Singer.com". singer.com. Retrieved October 20, 2018.
  18. ^ "SINGER Sewing Assistant App for iPhone & Android - Singer.com". singer.com. Retrieved October 20, 2018.
  19. ^ "A New Lease of Life for Singer's System 10". The Sydney Morning Herald. September 18, 1979. p. 27. Retrieved June 3, 2012.
  20. ^ "Old Phototypesetter Tales". Haagens.com.
  21. ^ Miller, Matthew; Clifford, Mark L.; Zegel, Susan (August 5, 2002). "Dishonored Dealmaker". Bloomberg Businessweek. Archived from the original on August 6, 2002. Retrieved March 25, 2007.
  22. ^ https://www.company-historie.com/The-Singer-Company-NV-Company-History.html
  23. ^ Sterba, James P. (June 14, 1978). "Singer Co. Is Moving to. Stamford to Surprise of New York Officials". The New York Times.
  24. ^ "The wrecking of Singer". Forbes.
  25. ^ 25.0 25.1 "Singer sewing company to be sold to Kohlberg".
  26. ^ "SVP Group - SingerSA". Archived from the original on November 27, 2020. Retrieved July 20, 2020.
  27. ^ Gray, Christopher (June 29, 1997). "Style Standard for Early Steel-Framed Skyscraper". The New York Times. p. 7. Retrieved August 1, 2010.
  28. ^ "New York Architecture Images- HOME". nyc-architecture.com.
  29. ^ "Singer Clydebank history on West Dunbarton Council website".
  30. ^ "A Raider's Days of Reckoning". Time Magazine. July 10, 1989. Archived from the original on December 2, 2008. Retrieved May 1, 2007.
  31. ^ Daniel Hilken & Albert Wong (July 1, 2005). "Semi-Tech's Ting jailed six years". The Standard (Hong Kong). Retrieved August 15, 2010.
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

37836802תאגיד סינגר

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=תאגיד_סינגר&oldid=2487083"