טיגריסי השחרור של טמיל אילם
 | |
| קבוצות אתניות | טמילים |
|---|---|
| אזורי פעילות | סרי לנקה |
נמרי השחרור של טאמיל אלאם או טיגריסי השחרור של טאמיל אילם (בטמילית: தமிழீழ விடுதலைப் புலிகள், באנגלית: Liberation Tigers of Tamil Eelam, או בקיצור LTTE, מבוטא: אל-טי-טי-אי) היה ארגון צבאי טמילי בסרי לנקה שפעל נגד הממשלה בין השנים 1976–2009 במסגרת מלחמת האזרחים בסרי לנקה.
הארגון שאף להקמת מדינה עצמאית למיעוט הטמילי בסרי לנקה, שתיקרא טאמיל אלאם ותשכון בצפון־מזרח האי. רוב מימונו הושג מתרומות טמילים בעולם. מספר האנשים שנהרגו במאבק עד סופו בשנת 2009 נאמד בכ-70 אלף איש.[1]
מנהיג הארגון היה ולופילאי פרבאקראן, שדגל בגישה של לחימה כוללת ואלימה הכוללת פיגועי התאבדות כנגד אזרחים. אף על פי שהיו שהגדירו את הנמרים הטמילים כארגון טרור, כוחם היה קרוב יותר לזה של ארגון צבאי סדיר. הנמרים הטמילים לא חששו לבצע פיגועים גם במקדשים בודהיסטים, ביניהם מקדש השן בקאנדי, הנחשב למקדש הבודהיסטי הקדוש ביותר בעולם, ולגייס לשורותיהם חיילים ילדים.
למרות שהארגון הוגדר כארגון טרור בארצות רבות (ביניהן ארצות הברית, בריטניה, הודו, אוסטרליה ומלזיה), רבים בסרי לנקה הכירו בו כגוף עמו צריכה הממשלה להשיג רגיעה על מנת להשכין שלום עם הטמילים, ולכן הוא לא הוצא מחוץ לחוק בסרי לנקה. מועמד נתמך הארגון זכה בלמעלה מ-90% מהקולות המצביעים בבחירות המקומיות במחוז ג'אפנה. בשנת 2017 הוצא הארגון מרשימת ארגוני הטרור הרשמית של בית הדין לצדק של האיחוד האירופי.[2]
מאבקו של הארגון זכה בתחילתו לתמיכה ניכרת של הודו, ובפרט מדינת טאמיל נאדו שהזדהתה עם המיעוט הטמילי. בעקבות הסכם השלום בין הודו וסרי לנקה ב-1987, הוצב כוח שמירת שלום הודי בצפון מזרח האי, הושגו הקלות לטמילים ונאספו כלי הנשק שלהם בידי ההודים. עם הזמן, החלה מתגברת בקרב הטמילים התחושה כי שאיפותיהם לא ייענו. גם ממשלת סרי לנקה חששה מנוכחות הכוח ההודי וכרתה לכאורה ברית עם הנמרים הטמילים. אלו החלו בפעולות אלימות כנגד הכוח ההודי שהגיעו עד רצח ראש הממשלה ההודי רג'יב גנדי בידי מתאבדת טמילית. מאז 2002 הארגון הכריז על הפסקת אש שהושגה בתיווך נורווגיה, אולם הלחימה בין הארגון לצבא סרי לנקה התחדשה ביולי 2005[3] ובינואר 2008 בוטלה הפסקת האש באופן רשמי על ידי ממשלת סרי לנקה. בשלהי 2007 הרג חיל האוויר של סרי לנקה את מנהיג האגף המדיני של הארגון, ס.פ טאמילסלבאן.[4]
בסוף שנת 2008 ובתחילת 2009 התעצמה הלחימה בין הממשלה לנמרים הטמילים, והממשלה הצליחה לכבוש את המעוזים האחרונים שלהם. ב-2 בינואר כבשה את בירת המורדים קילינוצ'צ'י ודחקה את המורדים למובלעת קטנה בג'ונגלים בצפון מזרח האי.[5][6] ב-16 במאי הכריז נשיא סרי לנקה על ניצחון הצבא על המורדים, ויום אחר כך, הכיר גם הארגון בהפסדו אחרי שנמצאה גופתו של מייסד הארגון, ולופילאי פרבאקראן. ב-17 במאי 2009 הכריז ארגון הנמרים על הנחת נשקו, משום שאין בכוחו להגן על תומכיו. בנוסף קרא הארגון לממשלה לפתוח בשיחות שלום.
ראו גם
קישורים חיצוניים
- הנמרים הטמילים, באתר "סיקור ממוקד"
- הטייגרים הטמילים (אורכב 10.05.2008 בארכיון Wayback Machine) באתר של צור שיזף
- סרי-לנקה: הסכסוך המדמם עוד לא קרוב לסופו מתוך האתר של תנועת מאבק סוציאליסטי
- סוכנויות הידיעות, אחרי 25 שנה: המורדים הטמילים בסרי לנקה הניחו את נשקם, באתר הארץ, 17 במאי 2009
- שלומי יאס, סרי-לנקה ו"הנמרים הטמילים" - סכסוך ולגיטימציה בתוך: "צבא ואסטרטגיה", כרך 6 גיליון 2, המכון למחקרי ביטחון לאומי, אוגוסט 2014
- טיגריסי השחרור של טמיל אילם, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ סוכנויות הידיעות, צבא סרי לנקה השתלט על כל מעוז המורדים, באתר nrg, 14 בינואר 2009
- ^ EU court keeps Hamas on terrorism list, removes Tamil Tigers באתר רויטרס, 26 ביולי 2017 (באנגלית)
- ^ איי.פי, סרי לנקה: חשש לקריסת הפסקת האש, באתר ynet, 13 באוגוסט 2006
- ^ סוכנויות הידיעות, נהרג מנהיג המורדים הטמילים בסרי לנקה, באתר ynet, 2 בנובמבר 2007
- ^ סוכנויות הידיעות, סרי לנקה: בירת המורדים נפלה, מה צפוי כעת?, באתר ynet, 4 בינואר 2009
- ^ רויטרס, סרי לנקה: האם מנהיג המורדים נמלט מהמדינה?, באתר ynet, 18 בינואר 2009
טיגריסי השחרור של טמיל אילם37688821Q80312