הלובי הישראלי בארצות הברית
תבנית ארגון ריקה הלובי הישראלי בארצות הברית, בשונה מהלובי היהודי בארצות הברית, מתמקד בתמיכה במדינת ישראל ומורכב גם מגופים שאינם יהודים. הלובי כולל יחידים וקבוצות שמנסים להשפיע על הממשל האמריקני לטובת מדינת ישראל, ובולטים בו ארגונים כמו נוצרים מאוחדים למען ישראל, איפא"ק ועוד. לעיתים מעורבים חלקים מהלובי גם בקמפיינים נגד פוליטיקאים אנטי ישראלים, במטרה למנוע את בחירתם, כמו במקרה של קורי בוש[1] או זה של ג'מאל באומן.[2]
רקע היסטורי
עוד טרם הקמתה הרשמית של התנועה הציונית, כבר היו בארצות הברית שורשים לתמיכה בשיבת העם היהודי לארצו. כבר במאה ה-19 אפשר למצוא הגות ושדלנות אמריקנית שנועדה להשפיע על הממשל האמריקני למטרה זו. כך למשל חוקר התנ"ך פרופ' ג'ורג' בוש, פרסם ב-1844 ספר ובו ביקורת על דיכוי העם היהודי וקריאה להחזיר אותו לארץ ישראל (שם, לפי בוש, הוא אמור להתנצר). כך גם עצומת בלקסטון שיזם הכומר ויליאם יוג'ין בלקסטון בניסיון לשכנע את הנשיא בנג'מין הריסון, להפעיל לחץ על הסולטן העות'מאני למסור את ארץ ישראל לעם היהודי.[3]
בתחילת המאה ה-20 היה השופט היהודי-אמריקני לואי ברנדייס מוביל הקו הפרו-ישראלי בארצות הברית. ברנדייס ביקר בארץ וגם עמד בקשר חם עם ראשי התנועה הציונית, לרבות דוד בן-גוריון. בספטמבר 1922, בהשפעתה של הצהרת בלפור, קיבל גם הקונגרס האמריקני החלטה המצהירה על תמיכה בהיותה של ארץ ישראל מולדתו של העם היהודי. הלובי נמשך גם בזמן ההחלטה על תמיכתה של ארצות הברית בתוכנית החלוקה, והנשיא הארי טרומן צוטט גם כמי שהתלונן על עודף הלחץ שהפעילו עליו העסקנים הפרו-ציוניים לתמוך בהחלטה זו.
ב-1951 הוקמה איפא"ק על ידי ישעיהו (סי.) קנן והיא הפכה לאחת השדולות החזקות והמשפיעות בוושינגטון. עם השנים, בעיקר לאחר מלחמת ששת הימים, התחממו היחסים בין המדינות, ובהמשך הפכה ישראל למדינה הזוכה לסיוע כספי ניכר במיוחד מארצות הברית, כשחלק ניכר מהתחממות היחסים נזקפת לזכות הלובי הפרו-ישראלי.
הרכב הלובי
לובי לא רשמי
הלובי הלא רשמי מורכב מתמיכה של יחידים וקהילות, יהודים ונוצרים: התמיכה בישראל חזקה בקרב נוצרים אמריקאים מזרמים רבים. תמיכה נוצרית בלתי רשמית בישראל כוללת מגוון רחב של כלים, החל מתוכניות וסיקור חדשות ברשת השידור הנוצרית וברשת הטלוויזיה הנוצרית, ועד לפעילויות רוחניות וציבוריות, למשל, יום התפילה השנתי לשלום ירושלים, אותו מארגן הארגון האוונגליסטי 'כנפי נשרים'.[4]
לובינג בלתי פורמלי כולל גם פעילות של קבוצות יהודיות, מגביות למען ישראל ועוד. כך למשל, גיוס מיליארדי דולרים במסגרת מלחמת חרבות ברזל,[5] וכך במלחמות אחרות וגם בימי שגרה.[6][7]
הסופר מיטשל בארד הגדיר את "הלובי הבלתי פורמלי" היהודי כאמצעי העקיף שדרכו "התנהגות ההצבעה היהודית ודעת הקהל האמריקאית" משפיעות על "מדיניות המזרח התיכון של ארצות הברית". בארד תיאר את המוטיבציה העומדת בבסיס השדולה הבלתי פורמלית באופן הבא:
יהודי אמריקה מכירים בחשיבות התמיכה בישראל בגלל ההשלכות הקשות שעלולות לנבוע מהחלופה. למרות העובדה שישראל מכונה כמדינה הרביעית בעוצמתה בעולם, האיום הנתפס על ישראל אינו תבוסה צבאית, אלא השמדה. עם זאת, יהודי ארצות הברית פוחדים ממה שעלול לקרות בארצות הברית אם לא יהיה להם כוח פוליטי.[8]
לובי רשמי
המרכיב הפורמלי של השדולה הישראלית מורכב מקבוצות לובי מאורגנות, ועדי פעולה פוליטיים (PAC), צוותי חשיבה וקבוצות שמתמקדות במעקב אחר התקשורת.
לפי בארד, קיימות שלוש קבוצות לובינג רשמיות מרכזיות:
- נוצרים מאוחדים למען ישראל, השדולה הפרו-ישראלית הגדולה בארצות הברית.
- הוועדה האמריקאית-ישראלית לענייני ציבור (AIPAC) הפועלת ישירות מול הקונגרס של ארצות הברית.
- ועידת הנשיאים של ארגונים יהודיים אמריקאים גדולים, שהיא "הקשר העיקרי בין הקהילה היהודית והרשות המבצעת" של ממשלת ארצות הברית.
נוצרים מאוחדים למען ישראל נותנים "לכל כנסייה פרו-ישראלית את ההזדמנות לקום ולדבר בעד ישראל". לדברי מייסד וראש הקבוצה, הכומר ג'ון הייגי, החברים "מבקשים מהנהגת הממשלה שלנו להפסיק ללחוץ על ישראל לחלק את ירושלים וארץ ישראל". לדברי העיתונאית והסופרת האמריקנית מישל גולדברג, "לנוצרים אוונגליסטים יש השפעה מהותית על מדיניות המזרח התיכון של ארצות הברית, יותר מכמה שמות ידועים יותר כמו AIPAC".
חוקרי מדיניות החוץ האמריקנים ג'ון מירשהיימר וסטיבן וולט (מאוניברסיטת שיקגו ומאוניברסיטת הרווארד, בהתאמה) מגדירים את ליבת השדולה כך - AIPAC, מכון וושינגטון למדיניות המזרח התיכון, הליגה נגד השמצה ונוצרים מאוחדים למען ישראל. ארגוני מפתח נוספים שלטענתם פועלים לטובת ישראל, במקרים רבים על ידי השפעה על מדיניות החוץ האמריקאית, כוללים את הקונגרס היהודי האמריקאי, ארגון ציוני אמריקה, הפורום למדיניות ישראל, הוועד היהודי-האמריקאי, המרכז לפעולה דתית ליהדות רפורמית, אמריקאים למען ישראל בטוחה, ידידי הליכוד האמריקאים וההסתדרות הציונית הדסה. מירשהיימר ווולט גם הוציאו ספר בשם 'הלובי הישראלי ומדיניות החוץ של ארצות הברית' שביקר את הלובי הישראלי ועורר דיון ציבורי על השפעתו.[9] וגם הוביל להוצאת ספר נגדי של אברהם פוקסמן, יו"ר הליגה נגד השמצה, בשם 'שקרים קטלניים: הלובי הישראלי והמיתוס של השליטה היהודית'.[10]
באפריל 2008, הוקמה ג'יי סטריט, שדולה אמריקאית שמגדירה את עצמה פרו-ישראלית וכזו שפועלת למען פתרון שתי המדינות ומנסה להיות חלופה של חוגי השמאל לאיפא"ק, המזוהה לטענתם עם הימין, אך רבים מהארגונים הפרו-ישראליים בארצות הברית רואים בה ארגון אנטי-ישראלי.[11][12][13]
אמצעי השפעה
האמצעים שבאמצעותם קבוצות לובי הפרו ישראלי מפעילות השפעה, דומים לאמצעים שבאמצעותם שדולות דומות אחרות, כמו איגוד הרובאים הלאומי וה-AARP (שנודע בעבר כ"האגודה האמריקאית לגמלאים") מפעילות השפעה. בין האמצעים הללו ניתן למנות לחץ של מצביעים, בעיקר במדינות מפתח, תרומות למסעות קמפיין של פוליטיקאים, הכרת ישראל ועריכת סיורים לימודיים לפוליטיקאים אמריקניים בארץ הקודש, הקמת צוותי חשיבה וניסוח דו"חות מקצועיים שתומכים בישראל כאינטרס אמריקני ופעילות הסברה בקמפוסים ובאוניברסיטאות.
כוח הצבעה
לדברי בארד, "יהודים התמסרו לפוליטיקה בלהט כמעט דתי". הוא טוען כי "ליהודים יש את אחוז ההצבעה הגבוה ביותר מכל קבוצה אתנית" וכי מהאוכלוסייה היהודית האמריקאית "בערך 94% חיים בשלוש עשרה מדינות מרכזיות", אשר לבדן "שוות מספיק קולות אלקטורליים כדי לבחור בנשיא". בארד ממשיך וטוען כי עבור חברי הקונגרס של ארצות הברית "אין יתרונות למועמדים הנוקטים עמדה אנטי-ישראלית בגלוי, ויש עלויות ניכרות לעמדה כזו, הן באובדן תרומות לקמפיין והן בהצבעות מיהודים ולא-יהודים כאחד".[8]
תרומות לקמפיין
"תרומות לקמפיין פוליטי", כותב מיטשל בארד, "נחשבות גם לאמצעי השפעה חשוב; בדרך כלל, יהודים הם נדיבים גדולים". לדברי בארד, כימות אובייקטיבי שיש להשפעת התרומות לקמפיין על "תוצאות החקיקה, במיוחד בכל הנוגע לנושאים הקשורים לישראל" קשה לבדיקה. הסיבה לכך היא שניתוח גולמי של סטטיסטיקת התרומות אינו לוקח בחשבון "גורמים לא כספיים" והאם "מועמד הוא פרו-ישראלי בגלל קבלת תרומה, או מקבל תרומה כתוצאה מנקיטת עמדה של תמיכה בישראל".
הנגשת ישראל לפוליטיקאים
לדברי מיטשל בארד, הלוביסטים הפרו ישראלים גם 'מחנכים' את הפוליטיקאים באמצעות היכרות ישירה עם מדינת ישראל:
לוקחים אותם לארץ בשליחות לימודית. ברגע שיש להם חשיפה ישירה למדינה, למנהיגיה, לגאוגרפיה ולדילמות הביטחוניות, הם בדרך כלל חוזרים יותר אוהדים לישראל. פוליטיקאים נוסעים לפעמים לישראל במיוחד כדי להפגין בפני השדולה את העניין שלהם בישראל. כך, למשל, עשה ג'ורג' בוש את נסיעתו האחת והיחידה לישראל לפני שהחליט להתמודד לנשיאות במה שנתפס כמאמץ לזכות בתמיכת הבוחרים הפרו-ישראליים.[8]
צוותי חשיבה
מירשהיימר ווולט מצהירים כי "דמויות פרו-ישראליות הקימו נוכחות פיקודית ב־AEI, במרכז למדיניות ביטחון, במכון לחקר מדיניות החוץ, בקרן הריטג', במכון הדסון, במכון לניתוח מדיניות חוץ ובמכון היהודי לענייני ביטחון לאומי (JINSA)".
במסגרת זו של השפעה באמצעות מכוני מחקר וצוותי חשיבה, הקים ב-2002 מכון ברוקינגס את מרכז סבן למדיניות המזרח התיכון, על שמו של חיים סבן, איל תקשורת ישראלי-אמריקאי, שתרם 13 מיליון דולר להקמתו. סבן הצהיר על עצמו, "אני איש של בעיה אחת, והבעיה שלי היא ישראל". המרכז נוהל על ידי סגן מנהל המחקר לשעבר של AIPAC, מרטין אינדיק עד פטירתו בשנת 2024.[14]
פעילות בקמפוסים
מאז תחילת שנות ה-2000, ישנם ארגונים המתמקדים ב"אקטיביזם פרו-ישראלי" בקמפוסים של המכללות. עם פרוץ האינתיפאדה השנייה, התגברה הפעילות הזו. בשנת 2002 הוקם ארגון גג הכולל רבות מהקבוצות הללו ומכונה "קואליציית ישראל בקמפוסים", כתוצאה ממה שלדעתם היה "העלייה המדאיגה בפעילות אנטי-ישראלית בקמפוסים של מכללות ברחבי צפון אמריקה". המשימה המוצהרת שלהם היא "לטפח תמיכה בישראל" ו"לטפח סביבה ידידותית באוניברסיטה לישראל". פעולות הסברה בקמפוסים נעשות גם באופן פרטי על ידי סטודנטים שעוברים הכשרה בגופים שונים.[15]
שותפות האינטרסים של ישראל וארצות הברית
יחסי ידידות בין ישראל לארצות הברית היו ועודם עיקרון יסודי במדיניות החוץ האמריקאית והישראלית כאחד. ישראל זוכה לתמיכה דו-מפלגתית בקונגרס האמריקני. משרד החוץ הישראלי קובע כי ארצות הברית וישראל חולקות "דאגות כלכליות, פוליטיות, אסטרטגיות ודיפלומטיות" משותפות וכי המדינות מחליפות "מידע מודיעיני וצבאי" ומשתפות פעולה במאמץ לעצור את הטרור הבינלאומי וסחר בסמים בלתי חוקי. יתר על כן, רוב האזרחים האמריקאים רואים בעין יפה את ישראל.[16][17]
בשנת 2011, מכון וושינגטון למדיניות המזרח התיכון טען שהיחסים בין ארצות הברית לישראל הם "נכס אסטרטגי לארצות הברית". בדיון שנערך, אמר תת-שר ההגנה לשעבר, וולטר ב' סלוקומב, כי בעוד שמקובל לחשוב כי יחסי ארצות הברית-ישראל טובים רק לישראל, הרי שישראל מספקת סיוע עצום לארצות הברית, כולל מומחיות צבאית שהצילה חיי אמריקאים בעיראק ובאפגניסטן.
במאמר מערכת בוול סטריט ג'ורנל משנת 2008 כתב ההיסטוריון והסופר הישראלי-אמריקאי מייקל אורן שישראל וארצות הברית הן בעלות ברית טבעיות, למרות ההתנגדות של "רבים באקדמיה האמריקאית וחלקים משפיעים של התקשורת". אורן טען שהדבר נובע מכך שישראל וארצות הברית חולקות ערכים דומים כמו "כיבוד זכויות אזרח ושלטון החוק" ודמוקרטיה. ישראל וארצות הברית חולקות מודיעין צבאי כדי להילחם בטרור. אורן גם ציין כי "יותר מ-70% מהאמריקאים, לפי סקרים אחרונים, בעד קשרים חזקים עם המדינה היהודית".[18]
ראו גם
הערות שוליים
- ↑ ציפי שמילוביץ, ההצלחה של איפא"ק, באתר ynet, 7 באוגוסט 2024
- ↑ חבר קונגרס שהאשים את ישראל ברצח עם - הפסיד בפריימריז בניו יורק, באתר מאקו, 26 ביוני 2024
- ↑ יעקב אריאל, יוזמה אמריקנית להקמת מדינה יהודית: ויליאם בלקסטון והעצומה של 1891, ספטמבר 1988
- ↑ Christian Allies in Day of Prayer for Jerusalem, www.israelnationalnews.com
- ↑ איתמר אייכנר, הפדרציות היהודיות בצפון אמריקה גייסו יותר מ-1.5 מיליארד שקל עבור ישראל, באתר ynet, 19 באוקטובר 2023
- ↑ ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות - תרומות יהודי אמריקה לישראל, באתר main.knesset.gov.il
- ↑ דניאל אדלסון, מחקר: רבע ממשקי הבית היהודיים בארה"ב תרמו למטרות ישראליות, באתר ynet, 21 בפברואר 2024
- ^ 8.0 8.1 8.2 The Pro-Israel & Pro-Arab Lobbies, www.jewishvirtuallibrary.org
- ↑ טל שניידר, וושינגטון, הלובי הישראלי תחת אש, באתר nrg, 21 באוגוסט 2007
- ↑ יצחק בן-חורין, מלחמת ספרים בארה"ב: הלובי היהודי טוב או רע?, באתר ynet, 16 באוגוסט 2007
- ↑ נטשה מוזגוביה, האם קמה חלופה לאיפא"ק?, באתר הארץ, 12 בנובמבר 2008
- ↑
ארגון הגג של הממסד היהודי בארה"ב דחה את בקשת ההצטרפות של ג'יי סטריט, באתר הארץ, 1 במאי 2014
- ↑ רן פרחי ואריה יואלי, הקרע ב'קדימה': קולות נוספים נגד נסיעת הח"כים לג'יי סטריט, באתר "סרוגים", 27 בפברואר 2011
- ↑ חגי הוברמן, מרטין אינדיק: המדינאי שהודה שהאמריקנים לא מבינים את המזרח התיכון, באתר ערוץ 7, 28 ביולי 2024
- ↑ צופיה הירשפלד, סיירת אקדמיה: סטודנטים להסברה בחו"ל, באתר ynet, 7 בנובמבר 2011
- ↑ איתמר אייכנר, מחקר בארה"ב: התמיכה בישראל גדלה, בקרב צעירים ודמוקרטים המגמה הפוכה, באתר ynet, 26 במאי 2022
- ↑ יורם אטינגר, למרות הכל, אוהבים אותנו, באתר ynet, 13 באוגוסט 2009
- ↑ Oren, Michael B. (2008-05-07). "Israel Is Now America's Closest Ally". Wall Street Journal (באנגלית אמריקאית). ISSN 0099-9660. נבדק ב-2025-02-05.
הלובי הישראלי בארצות הברית40498638Q1076444