זוטי דברים

זוטי דברים היא הגנה העומדת לנאשם במשפט פלילי, בהתאם לסעיף 34יז לחוק העונשין, שבו נאמר: "לא יישא אדם באחריות פלילית למעשה, אם, לאור טיבו של המעשה, נסיבותיו, תוצאותיו והאינטרס הציבורי, המעשה הוא קל ערך".

זוטי דברים היא גם הגנה העומדת לנתבע במשפט אזרחי, בהתאם לסעיף 4 לפקודת הנזיקין, בו נאמר: " לא יראו כעוולה מעשה, שאילו היה חוזר ונשנה לא היה בו כדי ליצור תביעה לזכות נוגדת, ואדם בר-דעת ומזג כרגיל לא היה בא בנסיבות הנתונות בתלונה על כך."

זוטי דברים במשפט הפלילי

מטרות ההגנה

הסעיף נוסף לחוק העונשין במסגרת תיקון מס' 39 לחוק, שתוקפו מ-23 באוגוסט 1995. דברי ההסבר להצעת החוק מסבירים את הצורך בתיקון זה:

סייג זה, הנובע מכך שהחוק אינו עוסק בזוטות - De Minimis Non Curat Lex - הנו, בחלקו, חידוש לעומת החוק הקיים. עיקרו בהנחה כי השתבצותו הפורמלית של מעשה בהוראה חקוקה, המגדירה עבירה פלילית פלונית, כשלעצמה, אינה מוכיחה בהכרח שיש באותו מעשה לפחות מינימום של אנטי-חברתיות האופיינית לעבירה פלילית. הכלל שלפיו הוראה כאמור לא נועדה לזוטי-דברים, בא לנגוס מן ההיקף הפורמלי של תחום ההסדרה של נורמה אוסרת, את הרובד התחתון שאינו שייך לה מבחינה עניינית. בשל הכלליות הבלתי נמנעת של הגדרות העבירות לסוגיהן, אין מנוס מנגיסה כאמור, אף היא באמצעות הגדרה כללית של זוטי הדברים. בכך, מגשימים את התאמת ההגדרה הפורמלית של עבירה פלילית לתוכנה הענייני. למעשה, מוסמכת גם כעת הרשות התובעת, לסגור תיקים בשל חוסר עניין לציבור וכן מוסמך היועץ המשפטי לממשלה לעכב הליכים מאותו נימוק.
יש איפוא מקום להפוך את הכלל למהותי, לקבוע בו קריטריונים ולהסמיך בכך גם את הרשות השופטת להשתמש בו. אין זה ראוי שדווקא בית-המשפט יהיה חייב להטיל עונש 'סמלי' רק משום שהוא נטול סמכות למתוח את קו הגבול המינימלי הקונקרטי, לפי נסיבות העניין, בין התחום הפורמלי של האיסור הפלילי ובין מה שאינו מגיע עד כדי פליליות. טיבו הקונקרטי של המעשה, הנסיבות הקונקרטיות של ביצועו, תוצאותיו והאינטרס הציבורי עשויים להוציאו מכלל הפליליות, אם כי מבחינת סימני ההיכר הפורמליים היה המעשה בגדר עבירה.

— ה"ח 2098 מיום 6.1.92

פרופ' ש"ז פלר הוסיף ונימק את הצורך בתיקון:

לא כל שליליות הטמונה במעשה שנתפס בהגדרת סוג זה או אחר של עבירה פלילית, עשויה להחשב כמצמיחה סכנה לציבור, האופינית לעבירה פלילית. דרושה מידה מינימלית של סכנה לציבור, או ביתר דיוק, דרושה מידה מסוימת של שליליות לפי הקרטריון לפיו לו היו כל המעשים מתחת למידה זו של סכנה לציבור, לא היו כלל ניזקקים להגדרתם כעבירה פלילית.

— ש"ז פלר, דיני עונשין, כרך א', סימן 7, עמ' 58

תומך בולט בתיקון זה, כבר יותר מעשור קודם שאושר בכנסת, היה פרופ' דניאל פרידמן, במאמרו "שיקול דעת שיפוטי בהעמדה לדין פלילי" (הפרקליט, כרך לה, תשמ"ג-1983, עמ' 155).

פרופ' מרים גור אריה הביאה דוגמאות אחדות שבהן לדעתה ראוי ליישם את העיקרון של זוטי דברים:

כידוע, האופי האנטי חברתי של עבירה נובע מהסכנה שזו מציבה לערך חברתי מוגן. בשל כלליות הניסוח של העבירות השונות, ייתכנו מקרים הנופלים בגדר ההגדרה הפורמלית של העבירה אף שאין הם מעוררים אותה מידה מינימלית של סכנה לערך המוגן המקנה למעשה את אופיו האנטי חברתי. במקרים קלי ערך כאלה אין הצדקה עניינית להטלת אחריות פלילית. כך, למשל, לא יהיה זה נכון לייחס לאב שנתן לבנו הקטין לטעום מהיין לקידוש אחריות לעבירה האוסרת עידוד אדם שטרם מלאו לו שמונה-עשרה שנים לשתות משקה משכר. כמו כן, אין זה מתאים ליחס לדוד שנשק ללחי אחיינו, חרף סירובו, אחריות לעבירת התקיפה, או למי שקיבל תיק שדבקו בו שרידי סם אחריות על החזקת סם.

— מרים גור אריה, "הצעת חוק העונשין (חלק מקדמי וחלק כללי), התשנ"ב-1992", משפטים כ"ד תשנ"ד

בהמשך, היות שהשתכנעה בצדקת ביקורות על גישתה, חזרה בה מרים גור אריה מעמדתה והודתה כי גישה זו מצמצמת מדי. בין היתר, משום שממילא ניתן היה לפטור מקרים אלה באמצעות טכניקת הפרשנות התכליתית, וכן כי התביעה ממילא לא תביא מקרים מעין אלה לעיון בית המשפט. לכן, לגישתה, יש לראות בהגנת זוטי הדברים כהגנה פוטרת, אשר יש להעניקה אף במקרים חמורים יחסית - המתאימים הן להגדרה הטכנית של העבירה והן להגדרה העניינית שלה, אך אין זה צודק להטיל בגינם אחריות פלילית:

הרחבתה של הגנת זוטי הדברים, באופן שגם יסביר את המקרים בהם העניקה הפסיקה הגנה זו, מחייבת להניח כי יהיו מקרים שבהם אף שהאיסור – פורמלית ועניינית – הופר, המעשה הוא קל ערך ולכן לא יהיה זה ראוי להטיל בגינו אחריות פלילית. ...בהקשר של זוטי דברים, הטענה תהיה כי קלות הערך של המעשה אוצלת על אשמת העושה. נכונותה של העושה להיות מעורבת בהתנהגות קלת ערך אין די בה, בדרך כלל, כדי לבסס אשמה פלילית המבטאת יחס שלילי לערך המוגן על-ידי איסור העבירה. ובהעדר אשמה כאמור, לא יהיה זה הוגן להטביע גינוי פלילי על ההתנהגות קלת הערך. מעשית, טענה זו תחייב לתת את הדעת לא רק לקלותו הקונקרטית של המעשה שהפר את האיסור, אלא גם לשאלה האם בנסיבות המקרה ראוי לייחס אשמה פלילית לעושה, שתטביע חותם פלילי על מעשהו הפסול.

— ‏מרים גור אריה"חשיבות ההבחנה בין הגנות מצדיקות לבין הגנות פוטרות ככלי פרשני: פרשת העינויים וההגנה של זוטי דברים כהמחשה" מגמות בפלילים - לאחר עשור לתיקון 39 לחוק העונשין 401 (אלי לדרמן, קרן שפירא-אטינגר ושי לביא עורכים, 2010)

מימוש ההגנה

מלשון החוק נובע כי יש להתחשב בארבעה מאפיינים קודם ליישום הגנת זוטי דברים:

טיב המעשה
נסיבות המעשה
תוצאות המעשה
האינטרס הציבורי

הנטל להוכיח את התקיימות ההגנה רובץ לפתחו של הטוען לה.