הגה מצויה
 |
יש לערוך ערך זה. ייתכן שהערך סובל מבעיות ניסוח, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו, או מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים.
| |
| יש לערוך ערך זה. ייתכן שהערך סובל מבעיות ניסוח, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו, או מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים. |
 הָגָה מצויה
| |||||||||||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| |||||||||||||||||||||||||
| מיון מדעי | |||||||||||||||||||||||||
| ממלכה: | צומח | ||||||||||||||||||||||||
| מערכה: | צמחים | ||||||||||||||||||||||||
| מחלקה: | דו-פסיגיים | ||||||||||||||||||||||||
| משפחה: | קטניות | ||||||||||||||||||||||||
| תת־משפחה: | פרפרניים | ||||||||||||||||||||||||
| סוג: | הגה (סוג) | ||||||||||||||||||||||||
| מין: | הגה מצויה | ||||||||||||||||||||||||
| שם מדעי | |||||||||||||||||||||||||
 Alhagi maurorum
| |||||||||||||||||||||||||
| עונת פריחה | |||||||||||||||||||||||||
| |||||||||||||||||||||||||
הָגָה מצויה (שם מדעי: Alhagi maurorum) היא עשב רב-שנתי קוצני מסוג הגה, בתת-משפחת הפרפרניים. העשב מגיע לגובה של 50–80 סנטימטר. מתייבש בסוף הקיץ ומתחדש באביב. לגבעול ענפים רבים וקוצניים. העלים פשוטים ותמימים, הפרחים בודדים וצבעם ארגמני. הפרי דמוי מפרקת. טיפוס התפוצה מזרח ים-תיכוני. גדל בארץ במלחות, באדמות כבדות ובצדי דרכים.
ההגה המצויה היא עשב שוטה, הצומח גם בשטחים מעובדים; קשה להיפטר ממנה מכיוון שגם אם משמידים את הנוף, השורשים מצמיחים נוף חדש בקיץ הבא.
הגה מצויה במקורות היהודיים
הצמח נזכר בתלמוד הבבלי בשמו הארמי הִגֵא או היגֵי:
לאו אמר רב ששת: האי מאן דתלש כשותא (זה מי שתולש כשות) מהיזמי והיגי מיחייב (מחויב) משום עוקר דבר מגידולו
ורב חסדא כד הוה מסגי (כאשר היה הולך) ביני היזמי והִגֵא מדלי להו למאנייה. אמר: זה מעלה ארוכה וזה אינו מעלה ארוכה
שימושים רפואיים על פי מקורות קדומים ועד ימינו
בימי הביניים השתמשו רופאים ערביים בתמצית העלים לריפוי מחלות עיניים, כאבי ראש, שיעול כאבי בטן ועוד. נוזל סוכרי המופרש מהצמח שימש סם משלשל ומכייח. ברפואה העממית בימינו משמשות טיפות השרף הנוזלי המופרשות מהצמח כסם משלשל. יהודי פרס[1] נוהגים להכין מהפרש המתוק משקה לטיפול בהצטננות, חום גבוה, עצירות וכאבי בטן[2].
-
-
-
-
זרעי ההגה המצויה
לקריאה נוספת
- זהר עמר, "הגים וחגים", סיני, קטז (תשנ"ה), עמ' רפד-רפח.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ צמח זה מכונה בפרסית תרנג'בין (ראו גם: http://www.herbology.org.il/?CategoryID=243&ArticleID=140)
- ^ אפרים לב וזהר עמר, סממני המרפא המסורתיים בארץ ישראל, ירושלים, תשס"ב, עמ' 100.
