גילוי דעת בגט

גילוי דעת בגט
(מקורות עיקריים)

תלמוד בבלי	מסכת גיטין, דף ל"ד עמוד א'

גילוי דעת בגט הוא מצב בו בעל שלח גט לאשתו, ולאחר מסירתו לשליח - אמר הבעל משפט המתפרש כהבעת חוסר רצון לכך שהשליח ימסור את הגט לאשה. נושא זה שנוי במחלוקת בין אביי לרבא, לדעת רבא הגט מתבטל ולדעת אביי הגט לא מתבטל.

רקע

במשנה במסכת גיטין כתוב: ”השולח גט לאשתו והגיע בשליח, או ששלח אחריו שליח, ואמר לו גט שנתתי לך בטל הוא, הרי זה בטל”

הגמרא לומדת ממשנה זו שאם הבעל רוצה לבטל את הגט, עליו ללכת לשליח נמצא ולומר לו במפורש: "גט שנתתי לך בטל הוא".  

המחלוקת

בגמרא מסופר על אדם בשם גידול בר רעילאי ששלח גט לאשתו. כשהגיע השליח לאשה אמרה לו לבוא מחר. כששמע גידול בר רעילאי על כך שאשתו לא קיבלה עדיין את הגט, אמר "ברוך הטוב והמטיב", כלומר, הוא הודה לה' על זה שאשתו לא קיבלה את הגט, משום שהתחרט על שליחתו של הגט.כעת, נוצרה בעיה שכן הבעל לא ביטל את הגט במפורש, אך גילה דעתו שהוא מעוניין בביטול הגט. השליח, בא לבית מדרשם של אביי ורבא. אביי הורה לו, שהגט לא התבטל. רבא הורה לו, שהגט התבטל.  

שורש המחלוקת

התוספות רי"ד תולה את הנידון בכלל שדברים שבלב אינם דברים, היינו שמה שמחשבה בלב אינה מועילה הלכתית, ויש צורך באמירה בפה. לדעת אביי, גילוי הדעת של הבעל נחשב דברים שבלב כיון שלא אמר במפורש, ולדעת רבא, גילוי הדעת נחשב כאמירה.

מקרים בהם תחול מחלוקתם

חוץ מהמחלוקת העיקרית של אביי ורבא, הגמרא מביאה עוד מקרים בהם תחול מחלוקתם:

• אדם שהתארס עם אישה, ונתן לה גט, ואמר שאם עד שלושים יום לא יאמר לה כלום תתגרש, ולאחר שלושים יום אמר שלא ביטל את הגט כיוון שטרח בהוצאות החתונה, אם נניח לו שיתבטל הגט מחמת אונס הלא אין טענת אונס בגיטין, ואם משום גילוי דעת שאנו רואים שטרח בהוצאות החתונה כדי להתקדש לאישה, ובזה גילה דעתו שרוצה להתקדש לה ולבטל את הגט, הלא בזה חולקים אביי ורבא.

• אדם שהתנה את זה שהגט יחול מיד בראש חודש אדר וכשהגיע ראש חודש אמר שבכוונתו היה לחודש ניסן, אם נניח לו שיתבטל הגט משום אונס, הלא אין טענת אונס בגיטין, ואם משום גילוי דעת, הלא בזה חולקים אביי ורבא.

להלכה

להלכה בגמרא נפסק כאביי שגילוי דעת בגט אינו מבטל את הגט. מחלוקת זו היא אחת מששת המחלוקות בש"ס המכונות יע"ל קג"ם שבהן הלכה כאביי ולא כרבא.

הערות שוליים

הבהרה: המידע במכלול נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.