אריח קרמיקה
אריחי קרמיקה הם אריחים העשויים מחרסינה ומשמשים בישראל בעיקר לריצוף בתים ודירות ולחיפוי קירות בחדרים רטובים[1]. החל מסוף שנות השמונים הפך הריצוף באריחי קרמיקה לריצוף הנפוץ בישראל, בגלל מחירם הנמוך ביחס לפתרונות ריצוף אחרים.
סיווג ותכונות של אריחי קרמיקה
התקן הישראלי[2] מבדיל בין שלושה סוגים של אריחי קרמיקה: אלו שמידת הספיגות שלהם קטנה מחצי אחוז, אלו שמידת הספיגות שלהם נעה בין חצי אחוז לשלושה אחוז ואלו שהספיגות שלהם גבוהה משלושה אחוז.
כמו כן, מבדיל התקן בין אריחים מזוגגים ולא מזוגגים, כאשר אריחים עוברים תהליך זיגוג, הכוונה שהם מכוסים בשכבה דקה של זכוכית. שכבה זו מגינה על האריח מפני ספיגה של חומרים ויצירה של כתמים, אבל היא עמידה פחות לשבירה ושריטות.
אריחי קרמיקה מזוגגים שהספיגות שלהם קטנה מחצי אחוז, מכונים בטעות בשם "גרניט פורצלן".
אריחי גוף מלא
.סוג מיוחד של אריחי קרמיקה הם אריחי גוף מלא ("פול בודי"): אריחי הקרמיקה הסטנדרטיים עשויים משכבות של חומרים שונים, ומראה האריח נקבע על ידי השכבה העליונה. חלק מהשכבות נעשות מחומרים זולים יותר, והדבר מוזיל את האריח. באריחי גוף מלא, האריח כולו עשוי מחומר אחד. אריח כזה, שהוא יקר יותר, עמיד יותר בשחיקה, משום שהצבע והמרקם נמצאים בכל האריח ולא רק בשכבה העליונה. לכן אריחים אלה מתאימים לאזורים המתוכננים לתנועה רבה יותר של הולכי רגל ומשמשים בעיקר בשימושים מסחריים, כמו בקניונים או שדות תעופה.
אריחי גרניט פורצלן
גרניט פורצלן הוא שם מסחרי לאריחי קרמיקה מזוגגים שעוברים כבישה בזמן השריפה שלהם. מקור השם הוא המילה "פורצלן" שמשמעותה חרסינה והסלע גרניט שנחשב לסלע חזק ועמיד ואין לו שום קשר לאריחי קרמיקה. קיימת טענה כי אריחי קרמיקה שמכונים "גרניט פורצלן" עשויים מחומר גלם טחון ומנופה, מה שאמור לשפר את תכונותיהם. טענה זו אינה משמעותית במדינת ישראל, כי על פי התקנים המקומיים בודקים את האריח המוגמר ולא את חומרי הגלם.
אריחי חיפוי בחוזק גבוה
החל מסוף שנות השבעים, החלו מיוצרים באירופה אריחי קרמיקה עבים וחזקים במיוחד, המיועדים לחיפוי בניינים. אריחים אלה אינם מוצמדים למבנה באמצעות דבק, אלא מעוגנים באמצעות מערכות של ברגים ומסילות. במדינת ישראל מוגדר השימוש המותר במערכות בתקן ישראלי מס' 1554 חלק 4.
אריחי קרמיקה - יתרונות וחסרונות
היתרון העקרי של אריחי הקרמיקה הוא מחירם הזול. רוב האריחים מיוצרים בעובי של פחות מחצי סנטימטר לכן הם קלים לשינוע ואריזה. יתרון נוסף הוא שהאריחים האלו מיוצרים במגוון רחב של גדלים וטקסטורות. התקן הישראלי[2] אינו מחייב אריחי קרמיקה לעבור בדיקות של כפיפה או שבר, וזאת בניגוד לכל האריחים האחרים, לכן בישראל ניתן להשתמש באריחי קרמיקה חלשים ושבירים בלי שהספק או הקבלן יהיו חשופים לתביעות.
חסרונותיהם הם שבירות, רגישות לשריטות ולעיתים קרובות חספוס שמביא לצבירת לכלוך. תהליך הייצור הייחודי לכל סוג של אריח קובע את תכונותיו של האריח ובפרט את עמידותו לשחיקה אשר נמדדת ביחידות PEI.
יישום ריצוף וחיפוי מאריחי קרמיקה מתבצע בעזרת הדבקה, חיתוך ביהלום (באמצעות מכשיר חיתוך מכני) או באמצעות דיסק חיתוך, קביעת מרווחים (פוגות) ואטימתם לחדירת נוזלים באמצעות רובה.
יצור אריחי הקרמיקה
ייצור האריחים כיום, הוא תהליך תעשייתי אוטומטי הכולל ייצור של בסיס אריח עשוי חרס על ידי דחיסתו (לפעמים בלחץ גבוה מאוד של 120–145 אטמוספירות) ציפויו בחומרי זיגוג וצבע וחימומו בתנור (שלב המכונה שרפה). חלק מאריחי הקרמיקה עוברים תהליך שרפה כפול, האחד כשהאריח אינו מזוגג והשני לאחר ציפויו בחומר זיגוג.
השליטה על תכונות אריחי הקרמיקה נעשית בעיקר על ידי תהליך הייצור באמצעות שימוש במכבש. הכבישה של החרסית הגולמית לפני הכנסתה לכבשן מאפשרת את הקטנת החללים בחרסינה והגדלת המשקל סגולי של האריח. ככל שהאריחים צפופים יותר, קטנה הרגישות שלהם לחדירת מים, גזים ומזהמים.
בתהליך ייצור אריחי הקרמיקה ניתן ליצור צבעים, דוגמאות, ומרקמים מגוונים, ולכן אפשר להשתמש בהם למטרות עיצוביות שונות. בין השאר יש אריחי קרמיקה בעלי גימור המזכיר חומרים אחרים כמו אבן טבעית, או עץ ובד.
אריחי קרמיקה מיוצרים במדינות שונות, כמו סין, איטליה, טורקיה וספרד. גם בישראל יש מספר יצרנים.
אריחי הקרמיקה מיוצרים בצורת ריבוע או מלבן, במידות סטנדרטיות רבות. קיימים גם סוגי אריחים המכונים "פסיפס" הכוללים אריחים קטנים המחוברים מראש אחד לשני בצורת מטריצה על ידי רשת פלסטיק דקה מצדם האחורי.
בדיקות באריחי קרמיקה
עמידות בשחיקה
עמידות לשחיקה של אריחי פורצלן ואריחי קרמיקה אחרים נמדדת על פי תקן אירופאי [3]. המדד מקבל ערכים בין 0 ל-5, כאשר אריחים בדרגה 0 מתאימים לשימוש בקירות בבתים פרטיים בלבד, ואריחים מדרגה 5 מיועדים לשימוש בשטחים ציבוריים שבהם יש תעבורה רגלית רבה. על פי ההגדרה בתקן הישראלי[2], אין אפשרות להשתמש באריחי קרמיקה לריצוף, באזורים בהם יש תנועה שאינה של הולכי רגל.
בדיקת ספיגות
זו הבדיקה שמעריכה את מנת החללים באריח, כלומר את היחס בין נפח הנקבוביות לבין נפח האריח כולו. באמצעות בדיקה זו ניתן להאריך את רגישות האריח לספיגת לכלוך וזיהומים.
בדיקת פגמים
בדיקה ויזואלית בה מונה הבודק את מספר השריטות, החורים והכתמים באריח והיא משמשת להבחנה בין אריחים מסוג א' או מסוג ב'.
הבעייתיות בבדיקות התיקניות לאריחי קרמיקה
בכל הבדיקות הנדרשת על ידי התקן הישראלי באריחים המיועדים לריצוף, אין אחת שבודקת את תסבולת האריח לעמיסה[4]. אמנם בתקן[2] כתוב כי אריחים בעלי חוזק נמוך משלושה מגהפסקל אסורים בשימוש לריצוף, אבל אין בתקן חובה לבצע מדידה כזו. לכן הלקוחות בישראל נמצאים במצב בו הם עלולים לרכוש אריחים שעברו בהצלחה את כל הבדיקות התקניות ואף על פי כן הם אריחים חלשים מאוד ועלולים להסדק, או להשבר ואפילו להתפורר.
לקריאה נוספת
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 ערך מילוני בוויקימילון: קרמיקה |
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: אריח קרמיקה |
- שאלות נפוצות על אריחי קרמיקה ופורצלן (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ חדרים רטובים הוא כינוי המתייחס לחדרים במבנה שיש בהם אביזרי מים וניקוז. בדרך הכוונה לשירותים, חדרי אמבטיה ומטבחים.
- ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 מכון התקנים הישראלי, תקן ישראלי מס' 314 "אריחי קרמיקה - הגדרות, מיון, אופיינים וסימון", 2018
- ^ נספח N בתקן ISO 13006
- ^ בדיקות נפוצות לעמיסה הן בדיקת תסבולת לכפיפה, בדיקת תסבולת ללחיצה, בדיקת עמידה בהלימה וכן הלאה
32646887אריח קרמיקה