אידיאליזם

אידיאליזם הוא שם כולל לזרמים בפילוסופיה הסבורים כי מציאות היא בראש ובראשונה אידאה, כלומר משהו מופשט ולא פיזי, ורק בעקבות האידאה (אם בכלל) אפשר לדבר גם על עצמים פיזיים כדברים הקיימים במציאות. האידיאליזם מנוגד לתפיסת 'השכל הישר' הרגיל, המניח כי העצמים הפיזיים הם המציאות, ואילו המחשבה המופשטת איננה אלא צעד חיצוני, מאוחר למצוי הפיזי, המתבונן עליו מבחוץ, באופן רפלקטיבי ומנותק ממנו עצמו. בניגוד לכך, על פי התפיסה האידיאליסטית, למחשבה, או ליתר דיוק לתבונה, תפקיד מרכזי בעיצוב המציאות עצמה – המחשבה והיקום מקיימים או יוצרים זה את זה. גישה זו מנוגדת למטריאליזם ושונה מהדואליזם.

לדוגמה, עמנואל קאנט טען כי התבונה היא שמאלצת אותנו לקלוט את המציאות כבעלת תכונות של זמן ומקום וקשרים של סיבתיות, ואילו הגל טען כי להיסטוריה האנושית יש כיוון רציונלי כלשהו, בדיוק כמו למחקרים מדעיים. חשובה ההבחנה בין אידיאליזם סובייקטיבי, המייחס את המציאות לסובייקט אנושי, מישהו החושב מחשבה וזו יוצרת אצלו מציאות, לבין אידיאליזם אובייקטיבי, כמו זה של הגל למשל, המנתק את האידאה מסובייקט אנושי ספציפי כלשהו החושב את המחשבה, ומאמין בקיומה העצמאי, האובייקטיבי, של המחשבה כשלעצמה.

חשיבה אידיאליסטית יכולה לכלול גם את האמונה שדברים מופשטים או חומריים כוללים גם תכונות שאינן תלויות במציאות החומרית. חלק מהפילוסופים ייחסו למספרים תכונה כזאת; אפלטון גרס כי לכל החפצים יש תכונות כאלה וכינה "אידאות". שיטה זו נקראת גם אידיאליזם אפלטוני.

את הזרם הזה אפשר לחלק לשתי תקופות: האידיאליזם הטרום קאנטיאני שמייצגו העיקרי הוא ג'ורג' ברקלי והאידיאליזם הטרנסצדנטלי המאוחר יותר, שמייצגיו הבולטים הם הגל, פיכטה ושלינג.