אגם פויאנג

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אגם פויאנג
תצלום לווין של אגם פויאנג
תצלום לווין של אגם פויאנג
מידע כללי
מיקום הרפובליקה העממית של סיןהרפובליקה העממית של סין מחוז ג'יאנגשי, הרפובליקה העממית של סין
סוג אגם
מידות
שטח 4,400 (בעונה הגשומה)
1000 (בעונת היובש) קמ"ר
נפח 29.5 קמ"ק
גובה 12 מטר מעל לפני הים
אורך מרבי 170 ק"מ
רוחב מרבי 17 ק"מ
עומק מרבי 25.1 מטר
‏עומק ממוצע 8.4 מטר
מידע נוסף
נהר מזין 5 נהרות בעיקר הגאן והשְׂיוֹ
מקור לנהר מזין את היאנגצה
אגן ניקוז 162,225 קמ"ר
מדינות באגן הניקוז הרפובליקה העממית של סין
איים הר דאגו, הר נאנשאן
קואורדינטות 29°07′00″N 116°16′00″E / 29.116667°N 116.266667°E / 29.116667; 116.266667
רצועות החול לאורך חופי האגם

אגם פּוֹיָאנְגסינית: 鄱阳湖, בפין-יין: Póyáng Hú) שוכן במחוז ג'יאנגשי והוא אגם המים המתוקים הגדול ביותר בסין.[1]

גודל השטח עליו משתרע האגם משתנה מאד בין עונת הגשמים לעונת היבשה. בממוצע שטח פני האגם הוא 3,585 קילומטרים רבועים, עומקו 8 מטרים ונפחו כ-25 קילומטרים מעוקבים. צורתו של האגם דומה לדלעת, צר בצפון ורחב יותר בדרום, כשסמוך למרכז עובר נהר היאנגצה. האגם מהווה בית גידול לכחצי מיליון עופות נודדים[2] כמו גם לאלקרן הגדות (אייל בעל ניבים), והוא יעד מועדף על צפרים. האגם ניזון מהנהרות גאן ושְׂיוֹ ומחובר ליאנגצה בתעלה שאורכה קילומטר אחד. האגם מווסת את גובה פני המים ביאנגצה כשהוא קולט עודפים ממי הנהר או מתרוקן אליו.

אתרים באגם

  • הר דאגו – אי באגם שהוא פסגת הר המכונה גם "הר הנעל" בשל צורתו. להר יש פסגה אחת כאשר המדרונות משלושה צדדים תלולים. בדרך לפסגה יש חורבות של מבנה המכונה "ארמון פרח השמיים" שנהרס במלחמות ובאסונות טבע, אך עדיין ניתן לראות את שרידי האולמות והפסלים שקישטו אותו.
  • הר נאנשאן – אי באגם שהאטרקציה העיקרית בו היא "סלע האיכר" ששמו מזכיר אגדה על חכם שסירב לקבל משרה מהקיסר בטענה שהוא איכר בלבד. מהסלע פורצים מי מעיין.
  • ביתן נוף האגם – הביתן שוכן על חוף האגם צפונית לווצ'אנג. הוא נבנה במקור בתקופת שושלת האן ושופץ ב-1988 וממנו יש תצפית על מפגש הנהרות גאן ושיו.

נושאי איכות הסביבה

מ-2002 נאסר הדיג באגם.

מאז 2007 גוברים החששות כי הדולפינים מהמין פוקנה הודית (Neophocaena phocaeniodes), הידוע מקומית כ"גְ'יָאנְגג'וּ" ("חזיר נהר"), השוכנים באגם פויאנג עלולים ללכת בדרכו של הבָּאיגִ'י, ולהיכחד.

נשמעו קריאות לנקיטת פעולה על מנת להציל את הדולפין, שממנו נותרו כ-1,400 פרטים, בין 700 ל-900 ביאנגצה, ועוד כ-500 באגמים פויאנג ודונגטינג.

רמת האוכלוסייה ב-2007 הייתה פחות מחצי ממספר הדולפינים ב-1997 והאוכלוסייה פוחתת בקצב של 7.3% לשנה.

דליית חול מקרקעית האגם הפכה למקור הכנסה משמעותי באזורים הגובלים באגם פויאנג. אך עם זאת, פרויקטים נרחבים של דליית חול היו הסיבה העיקרית לגוויעתה של אוכלוסיית חיות הבר המקומיות. דליית חול מעכירה את מימי האגם והדולפינים אינם יכולים לראות למרחק אותו יכלו לראות קודם, והם חייבים להסתמך על מערכת הסונאר המפותחת שלהם כדי להימנע מלהתנגש במכשולים או כדי למצוא מזון. אוניות גדולות נכנסות או עוזבות את האגם בקצב של שתיים בדקה וצפיפות שיט כזו משמעה שהדולפינים מתקשים לשמוע את מזונם, והם גם אינם יכולים לשחות בחופשיות מגדה לגדה.[3]

בהיסטוריה

בין 30 באוגוסט ל-4 באוקטובר 1363, בשלהי שלטונה של שושלת יואן על סין, נערכו סדרה של קרבות ימיים על אגם פויאנג. הקרבות התנהלו בין הצי בראשותו של ג’וּ יוּאֶן ג’אנג, מפקד צבא המורדים המכונה "מינג", לבין צֶ'ן יוּאוּלְיָאנְג, מפקד צבא המורדים המכונה "האן". קרבות אלו נחשבים כקרב הימי הגדול ביותר בהיסטוריה בהתחשב בכמות האנשים משני הצדדים שהשתתפו בהם (כ-800,000). הצי של צבא מינג הצליח להטביע רבות מספינות צבא האן והקרב הסתיים ב-4 באוקטובר כאשר צֶ'ן יוּאוּלְיָאנְג, מפקד צבא האן נהרג מפגיעת חץ וצבא האן התפזר. חמש שנים אחר כך כבש צבאו של ג’ו יואן-ג’אנג את עיר הבירה של שושלת יואן, "חאנבליק" (כיום בייג'ינג) והוא הכתיר עצמו לקיסר תחת השם "חוֹנג ווּ" (洪武 - "לחימה נרחבת") בשושלת חדשה, היא שושלת מינג.

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אגם פויאנג בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ People's Daily Online הגרסה מקוונת של "יומון העם" – "איסור דיג באביב באגם הגדול ביותר של מים מתוקים בסין"
  2. ^ Global Nature Fund "מידע מפורט על אגם פויאנג הו".
  3. ^ אתר www.chinadialogue.net הצלת הפוקנות ההודיות של אגם פויאנג.
Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0