ויקטור יעקובסון
 | |
| ויקטור יעקובסון |
ד"ר ויקטור (אביגדור) יעקבסון (1869, סימפרופול, חצי האי קרים, האימפריה הרוסית – 23 באוגוסט 1934, ברן, שווייץ) היה מנהיג ודיפלומט ציוני ובנקאי, מראשי ציונות רוסיה, כיהן בתפקידים בכירים בהסתדרות הציונית. כימאי בהשכלתו. תמך בתנועה הלאומית הערבית מתוך רצון לראות את הציונות משתלבת באמנסיפציה הערבית ובתחיית הלבנט[1].
קורות חיים
יעקובסון נולד בסימפרופול שבחצי האי קרים, בדרום האימפריה הרוסית. בנעוריו הצטרף לתנועת חיבת ציון. למד כימיה באוניברסיטת ברן ובברלין וקיבל תואר דוקטור. בברלין היה לאחד ממייסדי "אגודת הסטודנטים הציונים בברלין", יחד עם ליאו מוצקין, שמריהו לוין, נחמן סירקין ויוסף לוריא. משנת 1899 היה חבר בוועד הפועל הציוני וראש "לשכת המידע" הציונית ברוסיה. בעת הפולמוס על תוכנית אוגנדה היה בין ציוני ציון והתנגד בתוקף להקמת מדינה יהודית במקום אחר מאשר בארץ ישראל.
בשנים 1906–1908 כיהן כיו"ר סניף בנק אנגלו-פלשתינה בביירות. בין השנים 1908–1914 היה מנהל סניף הבנק בקושטא, בירת האימפריה העות'מאנית והיה למעשה הנציג המדיני של ההסתדרות הציונית בעיר. בתפקידו זה ניהל יעקובסון את מגעי התנועה הציונית עם השלטונות העות'מאניים ויצר קשרים עם הטורקים הצעירים שהשתלטו על המדינה ב-1908. באותה תקופה התכתב עם דוד בן-גוריון ויצחק בן-צבי ששקלו להציע ליהודי ארץ ישראל להתעת'מן (לקבל על עצמם אזרחות עות'מאנית), כמו כן הכיר בעיר את זאב ז'בוטינסקי.
בניגוד לדעת רבים, תמך יעקובסון בתנועה הלאומית הערבית מתוך ראייה לפיה יכולה התנועה הלאומית היהודית להשתלב ברוח המהפכנות, הקידמה והבנייה מחדש של הארץ על בסיס שוויוני בין יהודים לערבים. בשנת 1913 הוזמן והשתתף כציר בקונגרס הערבי הלאומי הראשון בפריז.
בימי מלחמת העולם הראשונה ניהל את משרד ההסתדרות הציונית בקופנהגן והטיף לתנועה הציונית לנקוט בנייטרליות. לאחר המלחמה עבר ללונדון כחלק מקבוצת מנהיגי התנועה הציונית שעברו לשם. היה ממארגני הוועידה הציונית של 1919 והשתתף בכינוסים של ה-26 בפברואר וה-1 ביולי 1919. לאחר מכון עבר לברלין, היה חבר הוועד הפועל הציוני המצומצם שישב בברלין וכיהן בשורת תפקידים בהסתדרות הציונית, בהם נציג התנועה ליד מטה חבר הלאומים בפריז ולאחר מכן בז'נבה. הוא היה הנציג הציוני הראשון שהעלה את רעיון תוכנית החלוקה של ארץ ישראל[2].
יעקובסון נפטר ב-23 באוגוסט 1934[3] בברן, בעת שהיה בדרכו לקונגרס בז'נבה[4].
לקריאה נוספת
- יוסי גולדשטיין, בין ציון לציונות: תולדות התנועה הציונית 1881–1914 האוניברסיטה הפתוחה, עמ 309.
קישורים חיצוניים
- מ. יארבלום, ד"ר ויקטור יעקבסון (1869–1934): זכרונות מקרוב, דבר, 28 בספטמבר 1934
- Richard Lichtheim, Dr. Victor Jacobson: An Appreciation, פלסטיין פוסט, 3 בספטמבר 1934
- מכתב שנשלח ב-1916 מיצחק בן-צבי ששהה בניו יורק אל יעקובסון ששהה בקופנהגן, באתר הארכיון הציוני המרכזי
שגיאות פרמטריות בתבנית:יוטיוב
'סוג: הרצאה בערוץ פלג לוי' אינו ערך חוקי
פרופ' מוטי גולני - ועדת פיל - ד"ר ויקטור (אביגדור) יעקבסון, הרצאה בערוץ פלג לוי באתר יוטיוב
הערות שוליים
- ^ ישראל קולת, התנועה הציונית והערבים מתוך: הציונות והשאלה הערבית:קובץ מאמרים, הוצאת מרכז זלמן שזר.
- ^ מאיר חזן, מתינות, עם עובד 2009, עמוד 208
- ^ Dr. Victor Jacobson gestorben, Palästina 1934, Heft 10 (Oktober 1934), S. 428, באתר Compact Memory (בגרמנית).
- ^ אביגדור יעקבסון, דבר, 24 באוגוסט 1934.
ויקטור יעקובסון27989650