מערכת גילוי עשן
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
מערכת גילוי אש ועשן היא מערכת לתת התרעה בדבר שרפה המבוססת על גלאי עשן.
מבנה המערכת
רכזת
בסיס המערכת הוא "רכזת" - התקן אלקטרוני המקבל קריאות מגלאי העשן של המערכת ומחליט מתי לתת התראת שריפה. קיימים שני סוגים בסיסיים של רכזות:
- רכזת אזורית - ברכזת כזו מחולק המבנה לאזורים, הרכזת מסמנת באיזה אזור נתגלתה אש.
- רכזת כתובתית (מכונה גם רכזת אנלוגית) - רכזת בה מקבל כל גלאי כתובת משלו. רכזת כזו מאפשרת איתור מדויק של מקום השריפה.
בנוסף, הרכזת בודקת על בסיס קבוע את תקינות הגלאים.
גלאים
ישנם סוגים רבים של גלאים, להלן העיקריים שבהם:
- גלאי עשן מסוג יוניזציה/אופטי: גלאים אלו מותקנים בתקרות של חללים ובלוחות חשמל. אופן התקנתם מבוסס על העובדה שעשן עולה למעלה. גלאים אלו הם נקודתיים ועל מנת שתתקבל התרעה, על העשן לחדור בכמות מספקת לתוך הגלאי. הגדרת רמת הסיכון של המבנה קובעת את כמות הגלאים מסוג זה שמותקנים - ככל שצפיפות הגלאים עולה, גדלה מהירות הגילוי.
- גלאי קרן: זהו גלאי הפועל על עקרון של שיגור וקליטת קרן לייזר. הפעלת הגלאי מתרחשת כאשר עשן חוצה את הקרן. יתרונו של גלאי זה הוא שהשטח המכוסה על ידי הגלאי גדול מאוד יחסית לגלאי נקודתי. בשוק קיימים גלאי קרן המבוססים על עיקרון של משדר-מקלט וכן כאלו המבוססים על משדר מול רפלקטור (מחזיר אור).
- גלאי יניקה: זהו גלאי אקטיבי היונק את האוויר באמצעות מפוח מצנרת מחוררת המכסה את החלל המוגן. יתרונו של גלאי היניקה במניעת הצורך להגיע פיזית אל השטח המוגן לצורכי תחזוקה ולכן הוא מותקן לרוב בחללים כגון רצפה צפה, חדרי שנאים ולוחות מתח גבוה מאוד. כמו כן מותקנות מערכות יניקה במקומות שבהם מספר החלפות האוויר בפרק זמן גבוה ביותר (כגון חדרים נקיים במפעלי יצור).
- גלאי חום: גלאי המזהה עליה מהירה של הטמפרטורה בתחום הגילוי שלו. גלאים אלו מותקנים לרוב במטבחים ובחדרי גנרטורים.
- גלאי להבה: גלאי הרגיש לספקטרום הפליטה של להבות.
- התקנים ידניים כגון לחצן/מושכן: הרגישות האנושית לעשן עולה על זו של כל גלאי מלאכותי שמחירו סביר. ההנחה הבסיסית היא שבמידה ופורצת שריפה בחלל המאוכלס באנשים, יהיו אנשים שיבחינו בה הרבה בטרם תתגלה על ידי כל גלאי. לכן מותקנים כחלק מהמערכת לחצנים המאפשרים להעביר התרעה ידנית על שריפה. לרוב יותקנו האמצעים האלו ביציאה מאזורים, בחדרי מדרגות וליד דלתות יציאת חירום.
אמצעי התרעה
- אמצעי שמע: צופרים, רמקולים. אמצעים אלו משמיעים אזעקה או הודעות קוליות המודיעות על גילוי שריפה במבנה.
- אמצעים ויזואליים: נוריות סימון (עבור גלאי עשן מוסתרים), נצנצים. אמצעים אלו מתריעים בצורה חזותית: נצנצים נועדו להסב את תשומת לבם של אנשים כבדי שמיעה, בעוד שנורות סימון נועדו יותר לסימון מיקומה המדויק של השרפה במקרה שאינו גלוי לעין - למשל במקרה של שריפה שפורצת בחדר סגור, מעל לתקרה אקוסטית וכדומה.
- חייגן אוטומטי (המחייג לרוב לרשויות כיבוי האש באזור).
ממשק למערכות הגנה אקטיביות
- מערכות כיבוי: מערכת גילוי האש מכילה אמצעים להפעלת מערכות כיבוי באופן אוטומטי כגון כיבוי בגז וכיבוי במים (מערכות ספרינקלרים "יבשות"). המערכת מתממשקת לרוב באופן מלא למערכות המתזים לצורך קבלת דיווח מרגשי הזרימה (המופעלים בעת פריצת מתזים) ומברזים ומגוֹפים לצורך וידוי השארתם במצב פתוח.
- מערכות חשמל: מערכת גילוי האש מתממשקת למערכות החשמל לצורך ניתוקי הזנות מתח בעת גילוי אש בלוחות חשמל או בזמן שמתבצע כיבוי במים במבנה המוגן.
- מערכות שחרור עשן: ממשקים בין מערכת גילוי האש למערכות יניקת עשן, מיזוג אוויר ותריסי מעבר בתעלות מיזוג.
- מערכות על/תת לחץ: מערכות המבודדות חלקים של המבנה (למשל חדר מדרגות מוגן אש) על ידי יצירת תנאי לחץ אויר שאינם מאפשרים התפשטות האש לתוכם, וזאת על מנת לאפשר פינוי בטוח של האנשים מהמבנה.
מגבלות המערכת וכשלים שכיחים
פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו למכלול והשלימו אותו.
קישורים חיצוניים
- עידו גנדל, איך זה עובד: גלאי עשן, באתר ynet, 7 ביולי 2013