בית הדין לבוררות בספורט
בית הדין לבוררות בספורט (Court of Arbitration for Sport, בראשי תיבות CAS, או Tribunal arbitral du sport (TAS)) הוא גוף בינלאומי מעין-שיפוטי, אשר הוקם על מנת להכריע במחלוקות בנוגע לספורט. מטה בית הדין נמצא בלוזאן שבשווייץ ויש לו בתי דין גם בניו יורק שבארצות הברית ובסידני שבאוסטרליה. בנוסף מוקמים בתי דין זמניים בערים המארחות משחקים אולימפיים.
סמכות בית הדין
בית הדין רוכש את הסמכות לדון בסכסוך פלוני מכוח הסכמת הצדדים לאותו סכסוך, וספציפית על ידי כתב בוררות, הנעשה בין אותם צדדים. האמנה האולימפית קובעת כי כל סכסוך בקשר למשחקים האולימפיים יידון בפני בית הדין.[1]
כל התאחדויות הספורט הבינלאומיות הכירו בסמכותו של בית הדין לפחות בקשר לסכסוכים מסוימים. מכוח המילוי אחרי הקוד הבינלאומי נגד סמים בספורט מ-2009 מכירות כל החתומות על הקוד בסמכות בית הדין בקשר להפרת הכללים בנושא זה. בפועל חלק ניכר מן התיקים המתבררים בפני בית הדין עוסקים בטענות על שימוש בסמים על ידי ספורטאים.
ערכאת הערעור על החלטות בית הדין היא בית המשפט העליון הפדרלי של שווייץ. ערעורים המוגשים לו מתקבלים לעיתים רחוקות ובדרך כלל על בסיס פגמים פרוצדורליים בהליך שבפני בית הדין ולא מנימוקים לגופו של עניין. עד מרץ 2012 התקבלו שבעה ערעורים בלבד וששה מהם התקבלו מטעמים פרוצדורליים.
תולדות בית הדין
בית הדין הוקם במסגרת הוועד האולימפי הבינלאומי בשנת 1984. בשנת 1994 נטען במסגרת ערעור שהוגש על החלטת בית הדין כי הוא איננו גוף חסר משוא פנים. בפסק הדין קבע בית המשפט הפדרלי העליון של שווייץ כי בית הדין הוא מוסד בוררות לגיטימי, ועם זאת הצביע על הקשרים המרובים בין בית הדין לבין הוועד האולימפי הבינלאומי. בעקבות זאת נעשו בבית הדין רפורמות שונות על מנת להופכו עצמאי יותר מהוועד האולימפי הבינלאומי מבחינה ארגונית ופיננסית. הרפורמה המשמעותית ביותר הייתה הקמתה של המועצה הבינלאומית לבוררות בספורט (ICAS), שקיבלה לידיה את הפעלת בית הדין במקום הוועד האולימפי הבינלאומי. עם השנים ביסס בית הדין את סמכותו והמוניטין שלו כבית הדין הבינלאומי העליון לספורט.[2]
בית הדין ממעט להתערב בהחלטות של שופטי ספורט אודות הישגים וניקוד במהלך תחרויות ספורט, ומתערב בהן בדרך כלל רק כאשר מצויה ראיה ברורה לכך שהשופטים פעלו בחוסר תום לב.
בית הדין נדרש מדי פעם לדון בסכסוכים בעלי מרכיב פוליטי. כך, בשנת 2006 קיבל בית הדין את טענתה של גיברלטר כי היה בסיס לבקשתה להתקבל כחברה באופ"א וכפה על הארגון להעניק לה חברות זמנית. עם זאת, בקונגרס אופ"א שנערך לאחר מכן נדחתה בקשת החברות של גיברלטר ברוב גדול בעקבות מסע שתדלנות של ספרד, וזאת על אף החלטתו של בית הדין. במקרה אחר, ב-2010, הובאה בפני בית הדין טענת התאחדות הכדורגל של צפון אירלנד כנגד פיפ"א על כך שלא מנעה מהתאחדות הכדורגל של אירלנד מלקבל ספורטאים שנולדו בצפון אירלנד ולא היה להם קשר דם עם הרפובליקה האירית. בית הדין קיבל את טענת פיפ"א וההתאחדות האירית כי הן יישמו את הכללים בנדון באופן תקין.
קישורים חיצוניים
- אתר בית הדין
- מאמר אודות 25 השנים הראשונות לפעולת בית הדין (באנגלית)
- מאמר אודות פעולת בית הדין, באתר Academia (באנגלית)
הערות שוליים
