מעצרי פלסטינים וערביי ישראל במהלך מלחמת חרבות ברזל

מעצרי פלסטינים וערביי ישראל במהלך מלחמת חרבות ברזל בוצעו עקב מתקפת החמאס ב-7 באוקטובר 2023, שבה נרצחו מעל ל-1,100 איש. המעצרים נועדו למנוע מעשי טרור פלסטיני והסתה, הן בישראל והן בזירת יהודה ושומרון. כוחות הביטחון בישראל ובשטחי הרשות הפלסטינית עצרו אלפי פלסטינים, בהם אלפי פועלים מרצועת עזה שקיבלו היתר כניסה לישראל, פלסטינים החשודים בפעילות טרור וערבים ישראלים החשודים בפרסום דברי הסתה.

ישראל אינה מוסרת כל מידע לגבי פועלים ותושבי עזה המוחזקים במעצר, כולל מידע לגבי מקום כליאתם, הסיבה להחזקה בהם, מכוח איזה חוק או דין ולאיזו תקופה^[1]. קיים תיעוד חלקי של המעצרים, ובחלקם דווח על השפלות, התעללות ועינויים^[2]^[3]^[4]. לאחר חקירתם של הפועלים, האם היה להם מידע מוקדם אודות מתקפת הפתע, שחררה ישראל ב-3 בנובמבר לרצועת עזה כ-4,000 פועלים פלסטינים שהיו עצורים במשך כשלוש שבועות.

לא ידוע כמה פלסטינים נותרו במעצר. בספטמבר 2023, לפני פרוץ המלחמה, החזיקה ישראל ב-5,088 אסירים ביטחוניים, רובם פלסטינים^[5].

רקע

מעצר פלסטינים על רקע ביטחוני

ערך מורחב – אסיר ביטחוני

מקום המדינה ועד אפריל 2017 נעצרו כמיליון פלסטינים על ידי ישראל, על פי דו"ח רשמי שפורסם על ידי המשרד לענייני עצורים (אנ') של הרשות הפלסטינית, בשיתוף עם הלשכה הפלסטינית המרכזית לסטטיסטיקה^[6]^[7].

בספטמבר 2023, לפני פרוץ המלחמה, החזיקה ישראל ב-5,088 אסירים ביטחוניים פלסטינים. כ-1,200 מתוכם נעצרו במעצר מנהלי, ללא כתב אישום או הליך משפטי, המוארך מעת לעת^[8].

שלילת אישורי עבודה

ראו גם – היתר כניסה לישראל, עובדים פלסטינים בישראל

לפני פרוץ המלחמה, כ-19,000 גברים מעל גיל 25 מרצועת עזה קיבלו אישור לעבוד בישראל, בעיקר בענפי החקלאות והבנייה. הצעד נועד לספק מקורות פרנסה לחלק מתושבי הרצועה, הסובלים מעוני נרחב, מאז החל המצור על עזה בעקבות השתלטות החמאס על הרצועה^[9]^[10].

שלושה ימים לאחר הטבח שהתרחש ב-7 באוקטובר 2023, ביטל מתאם פעולות הממשלה בשטחים את כל היתרי העבודה שניתנו לתושבי עזה^[11]. ביטול היתרי העבודה הפך את מי ששהו כדין בישראל ל"שוהים בלתי חוקיים"^[12]. לאחר שכ-4,000 פועלים הוחזרו לעזה, הכריז הקבינט המדיני-ביטחוני כי "לא יהיו יותר פועלים פלסטינים מעזה בישראל"^[13]^[14].

מעצרי פלסטינים

מעצרי פלסטינים מעזה

לאחר פרוץ המלחמה נעצרו אלפי פלסטינים מרצועת עזה שהיו בעלי היתר עבודה למחנות מעצר צבאיים. על פי ד"ר נסרי אבו ג'יש, שר העבודה ברשות הפלסטינית, נעצרו כ-4,500 פועלים. ארגון העבודה הבין-לאומי ואיגוד העובדים הפלסטינים מסרו הערכות דומות^[15].

מתאם פעולות הממשלה בשטחים דיווח על מעצר של פלסטינים תושבי עזה, אך לא דיווח כמה פלסטינים נעצרו ולא סיפק נתונים אודות הסיבות למעצר או תנאי המעצר^[15]. ארגון אמנסטי אינטרנשיונל דיווח שאלפי עובדים מעזה נעצרו למשך שלושה שבועות או יותר, בשני מרכזי מעצר צבאיים בישראל, ללא תקשורת עם העולם החיצון. חלקם שוחררו, אך הארגון הצהיר כי "אין שקיפות מצד הרשויות הישראליות" לגבי מספר תושבי עזה שנותרו במעצר^[16].

במהלך הפעילות המבצאית בעזה פעלה יחידה 504 וחקרה בשטח מחבלים ואזרחים. במהלך הפעילות נעצרו מאות מחבלים ונשלחו להמשך חקירה בישראל^[17].

מעצרים בשטחי הרשות הפלסטינית ובמזרח ירושלים

מאז 7 באוקטובר חלה עלייה חדה במעצרים של פלסטינים בשטחי הרשות הפלסטינית ובמזרח ירושלים. מעצרים אלה דווחו, בין היתר, על ידי הוועד הבין-לאומי של הצלב האדום^[18], אמנסטי אינטרנשיונל, וול סטריט ג'ורנל^[19] וערוץ France 24^[20].

מספר העצורים שנעצרו בשטחי הרשות הפלסטינית ובמזרח ירושלים היה כ-700 בני אדם ב-17 באוקטובר^[21], כ-1,450 ב-28 באוקטובר^[22], 1,700 עצורים ב-31 באוקטובר^[23], 2,150 ב-6 בנובמבר^[24], ו-2,280 ב-8 בנובמבר^[25].

המוקד להגנת הפרט דיווח ב-8 בנובמבר כי 2,070 פלסטינים עצורים במעצר מנהלי, לעומת 1,319 שהיו עצורים לפני המלחמה^[8].

מעצרי ערבים ישראלים

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו למכלול והשלימו אותו. הסיבה היא: מוצג מידע חלקי על הסתה בלבד, ללא התייחסות לאלימות ועבירות פליליות.

מאז פרוץ המלחמה אימצה מערכת אכיפת החוק מדיניות מרחיבה בכל הקשור לחקירות ולהעמדה לדין על עבירות הסתה, מה שהביא להגשה סיטונית של כתבי אישום נגד אזרחים ערבים. פרקליט המדינה עמית איסמן התיר לבכירי אגף החקירות והמודיעין במשטרה להורות על חקירת חשודים בהסתה מבלי לקבל מראש אישור מראש מהפרקליטות, ותמך בהגשת כתבי אישום גם על התבטאות בודדת^[26].

בהתאם למדיניות זו נעצרו עשרות ערבים ישראלים שפרסמו ברשתות החברתיות דברי הזדהות עם האוכלוסייה האזרחית בעזה, ציטטו פסוקים מהקוראן או הביעו תמיכה כלשהי בפלסטינים^[27]^[28].

ערוץ אל-ג'זירה דיווח על 172 ערבים ישראלים עצורים ב-7 בנובמבר, על סמך דיווחים מעורכי דין^[29].

ב-11 בנובמבר דיווח אל פאיס כי ישראל חוקרת מאות מקרים של חשד להסתה. על פי העיתון, ממשלת ישראל מתייחסת למיעוט הערבי כאל גיס חמישי^[30].

תנאי המעצר

הגרדיאן ואל-ג'זירה דיווחו ב-3 בנובמבר כי 3,200 פועלים מרצועת עזה ששהו בישראל גורשו בחזרה לרצועה. לא ידוע מה עלה בגורלם של תושבי עזה נוספים שעבדו בישראל, שכן הרשויות הישראליות סירבו להגיב לשאלות בנושא זה.

הרשויות הישראליות הודיעו ב-8 בנובמבר כי ארבעה פלסטינים מתו במעצר^[16].

טענות להתעללות ועינויים

מאז 7 באוקטובר ישראל עצרה מעל לאלפיים פלסטינים בשטחי הרשות הפלסטינית, והטילה עליהם צווי מעצר מנהלי. על פי הוועדה לענייני אסירים, מספר הפלסטינים בבתי הכלא בישראל הוכפל מ-5,200 אסירים לפני 7 באוקטובר ליותר מ-10,000 אסירים ועצורים נכון ל-24 באוקטובר.

על פי מרכז גישה, תנאי ההחזקה של העצירים במתקנים קשים ביותר, העצורים סופגים אלימות פיזית והתעללות רגשית נרחבת ומוחזקים בתנאים בלתי-אנושיים^[31].

עצורים פלסטינים טענו כי הם הוכו וכי התעללו בהם בזמן המעצר, וכן במהלך העברתם לבית המשפט או לחדרים לדיונים מרחוק.

חדשות NBC והטיימס אוף ישראל דיווחו על סרטונים המתארים חיילים ישראלים מתעללים בעצורים פלסטינים קשורים ומכוסי עיניים. צה"ל פרסם בתגובה גינוי להתעללות ודיווח כי האירועים נמצאים בחקירה. סרטון אחד מתאר חיילים בועטים באדם כבול, מקללים אותו ויורקים עליו. סרטון נוסף מתאר חיילים ישראלים מתעללים בעצירים פלסטינים בלבוש חלקי או ללא ביגוד כלל^[2]. ב-1 בנובמבר זוהה חייל מילואים שהופיע באחד הסרטונים, והוא שוחרר משירות המילואים^[32].

פועלים מעזה שנכלאו במחנה ענתות לנו על מזרנים שהונחו על הרצפה במתקנים דמויי כלובים, הוחזקו במשך שעות ארוכות בשמש כשהם כפותים ועיניהם מכוסות, ללא מים וללא גישה לשירותים, וסבלו מאלימות ואיומים^[33]. אחד העצורים, עובד ניקיון בן כ-60, שוחח עם כתב האינדפנדנט ותיאר יחס משפיל, כולל כיסוי עיניים ואזיקת ידיים ורגליים, וטען שהרשויות הישראליות כינו את כלל העצורים "חמאס" ו"מחבלים". לדבריו חלק מהעצירים הוכו, והרשויות סירבו לספק להם תרופות, מזון ומים^[15]. זקי סלאמה, בנאי בן 55, סיפר כי לאחר מעצרו הוא הועבר לבית הסוהר עופר, וטען כי הוא ועצורים נוספים עברו עינויים במשך מספר ימים על מתקן דמוי כיסא חשמלי, במסגרת חקירה של כוחות הביטחון^[3].

במסגרת עסקת חילופי השבויים ישראל–חמאס (נובמבר 2023) שוחררו 240 אסירים ועצורים פלסטינים. על העצירים הוטלו מגבלות רבות, בהן הגבלה באספקת המזון ובזמן הפנאי, החרמת חפצים אישיים, איסור על שימוש במים חמים, על נעליים ועל כריות ואיסור על ביקורים של בני משפחה ועורכי דין. העצורים ששוחררו מבתי הכלא דיווחו על עינויים, התעללות והשפלות במתקני הכליאה, בחדרי החקירה ובמהלך המעצרים^[34].

מוות במעצר של עצורים

החל מפרוץ המלחמה מתו במעצר שישה בני אדם^[16]^[35].

ב-4 בנובמבר נמסר על שני עצורים שמתו במעצר, כשלושה שבועות לאחר מותו של אחד מהם^[33].

ב-23 באוקטובר 2023, מת בבית הסוהר מגידו עומר דראגמה, פעיל חמאס בן 58 מטובאס. הוא נעצר על ידי כוחות הביטחון ישראליים יחד עם בנו ב-9 באוקטובר, במעצר מנהלי לתקופה של שישה חודשים. ארגון חמאס טען כי דראג'מה מת כתוצאה מהתנקשות, לאחר שסבל מעינויים בבית הסוהר. מאות פלסטינים הפגינו בטובאס במחאה על מותו של דראג'מה^[36]^[37].

עצור פלסטיני נוסף, ערפאת חמדאן, מת במעצר בבית הסוהר מגידו. חמדאן, צבעי בן 25 מבית סירא, שהיה חולה בסוכרת ומחלות לב, מת 48 שעות לאחר מעצרו, לאחר שלא קיבל תרופות שנזקק להן^[38]^[39].

עבד אל־רחמן מרעי, תושב הכפר קראוות בני חסאן, מת בבית הסוהר מגידו ב-13 בנובמבר. ת'איר אבו עסב, תושב קלקיליה, מת בבית הסוהר קציעות ב-18 בנובמבר^[35].

אי-הודעה למשפחות

משפחותיהם של שני פועלים מעזה שמתו בעת שהוחזקו במעצר בבסיסים צבאיים בישראל לא עודכנו בידי צה"ל^[40].

ב-25 באוקטובר פנתה האגודה לזכויות האזרח בישראל לפרקליטות הצבאית ולפרקליט המדינה וביקשה לוודא שמשפחות העצורים יקבלו הודעה על מעצרם. לדברי האגודה, ברור שיש בסיס משפטי למעצר של חשודים בטרור, אך עם זאת ישראל חייבת ליידע את קרובי משפחתם על כך, הן על פי החוק הישראלי והן על פי החוק הבין-לאומי. המכתב מתבסס על חוק סדר הדין הפלילי בישראל, סעיף 106 באמנת ז'נבה הרביעית, והחלטת בג"ץ 670/89 בעניין עודא נ' מפקד כוחות צה"ל באזור יהודה ושומרון^[41].

פעילות ארגוני זכויות האדם

בדיווח של משרד הנציב העליון של האו"ם לזכויות האדם נטען כי העצורים אינם זוכים להליך משפטי הוגן כנדרש בחוק הבין-לאומי, וכן כי נמסרו להם עדויות על יחס משפיל, התעללות בעצורים וחשד לעינויים^[42]. טענות דומות הועלו בדיווחים של אמנסטי אינטרנשיונל, הוועד הבינלאומי של הצלב האדום ועדאלה.

ארגוני זכויות האדם בישראל ניסו לפעול למען הפלסטינים שנעצרו. ב-22 באוקטובר עתרו לבג"ץ שישה ארגונים (המוקד להגנת הפרט, גישה, הוועד הציבורי נגד עינויים בישראל, רופאים לזכויות אדם-ישראל, עדאלה והאגודה לזכויות האזרח בישראל) וביקשו להורות על חשיפת כל שמותיהם ומיקומם של תושבי עזה המוחזקים במתקני כליאה ישראליים, ועל שחרור כל אדם שעצור שלא כדין. כמו כן ביקשו העותרים לאפשר למשוחררים להישאר בשטחי הרשות הפלסטינית עד שיוכלו לחזור לעזה^[1]. כמו כן שלחו הארגונים מכתב לשר הביטחון יואב גלנט, ליועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב-מיארה ולמתאם פעולות הממשלה בשטחים רסאן עליאן, ובו קבלו על המעצרים, שלדבריהם בוצעו בלי סמכות בחוק, בלי עילת מעצר ובלי שפורסמו צווים בעניין^[43].

האגודה לזכויות האזרח בישראל עתרה ב-23 באוקטובר לבג"ץ בבקשה לבטל את ההוראה המאפשרת לרשויות הישראליות לשכן עצירים ביטחוניים ופליליים על הרצפה בתנאי צפיפות בזמן מצב חירום. בג"ץ דחה את העתירה^[44].

כמו כן, ב-29 באוקטובר פנתה האגודה לזכויות האזרח ליועץ המשפטי לממשלה ולמפכ"ל המשטרה בדרישה להפסיק את הנוהג של פרסום תמונות משפילות של עצורים^[45].

עצורים בולטים

מוהנד טאהא, סטנדאפיסט ואושיית רשת מהגליל התחתון, נעצר לאחר שפרסם באינסטגרם הצהרת סולידריות עם תושבי עזה. הוא שוחרר ממעצר לאחר יומיים, לאחר התערבות עורך דינו^[46].

דלאל אבו אמנה נעצרה ב-17 באוקטובר^[47].

ב-6 בנובמבר נעצרה עהד תמימי, במהלך גל של פשיטות ומעצרים בלילה בין ה-5 ל-6 בנובמבר, שבהם נעצרו 70 פלסטינים. על פי דובר צה"ל, תמימי נעצרה בחשד להסתה לאלימות והיא מוחזקת בבית הסוהר דמון^[48]. אביה נעצר שבוע לפני כן, והוא מוחזק במקום לא ידוע. ארגון הסופרים הבין-לאומי קרא לישראל למסור מידע על מקום הימצאה של תמימי ולשחרר אותה לאלתר^[49]^[50].

הוועד להגנת עיתונאים דיווח כי 13 עיתונאים פלסטינים נעצרו החל מפרוץ המלחמה^[51].

ב-9 בנובמבר נעצרו לחקירה מספר ערבים ישראלים ידועים, בהם מוחמד ברכה, יו"ר ועדת המעקב העליונה של הציבור הערבי בישראל וחבר כנסת לשעבר ממפלגת חד"ש, חנין זועבי, סמי אבו שחאדה ומטאנס שחאדה (שלושתם חברי כנסת לשעבר ממפלגת בל"ד), וכן מנכ"ל בל"ד יוסף טאטור. הם הואשמו בתכנון מחאה בנצרת, ועל פי משטרת ישראל, הם "ניסו להסית ולהפר את הסדר הציבורי". האגודה לזכויות האזרח בישראל גינתה את המעצרים^[52]^[53]. גם פרקליט המדינה עמית איסמן מתח ביקורת על מעצרים אלו^[26].