שושנה שקופ-פרנקל
ד"ר שושנה שקופ-פרנקל (1 באפריל 1912 – כ' באייר תשס"ב, מאי 2002) הייתה רופאה ישראלית, מחלוצות הרופאות בארץ ישראל, הרופאה הכירורגית הראשונה בארץ והמנתחת הפלסטית הראשונה בישראל. מראשי הפעילות למען זכויות הרופאות ויו"ר ארגון הרופאות בישראל.
ביוגרפיה
נולדה בטורינסק בסיביר לחנה ולאליעזר-זלמן שקופ, בנו של הרב שמעון שקופ, מראשי הישיבות הנודעים באירופה במחצית הראשונה של המאה ה-20. ב-1922 עקרה המשפחה לפולין והתיישבה בגרודנה. ב-1929 צלחה את כל הבחינות והמכשולים שהערימו על היהודים בגלל הנומרוס קלאוזוס והחלה ללמוד רפואה באוניברסיטה על שם סטפן בטורי בווילנה. במהלך לימודיה נצלה את הזמן ללמוד עברית כהכנה לקראת עלייתה לארץ ישראל. ב-19 ביוני 1935 קבלה דיפלומה שהסמיכה אותה לעסוק ברפואה בתחומי פולין. תוך כדי המתנה לאשרת עלייה הספיקה לעבוד בבית החולים העירוני בגרודנה במעמד של "רופאה מתנדבת" במחלקות גינקולוגיה ופנימית.
ב-26 בנובמבר 1935 הגיעה לארץ והתאחדה עם הוריה ואחותה שהקדימו את עלייתם. בתקופה הראשונה לשהותה בארץ לא קיבלה משרה, מאחר שרופאה אישה, ובמיוחד רופאה כירורגית, הייתה תופעה יוצאת דופן בארץ ישראל. ב-3 בינואר 1936 החלה לעבוד כרופאה מתנדבת בבית החולים העירוני הדסה ברחוב בלפור בתל אביב. היא התמחתה בתחילה במחלקה הפנימית של פרופ' שמואל צונדק אך כל הזמן נתקלה בסירוב לבקשותיה להתמחות בכירורגיה, לדבריה - בגלל היותה אשה. לבסוף, ב-13 בינואר 1937 התקבלה להתמחות במחלקה הכירורגית בניהולו של פרופ' מכס מרכוס, רופאה יחידה בתוך 14 רופאים. בסוף ההתמחות זכתה למכתב המלצה נלהב ממנו.
באוגוסט 1938 פתחה הדסה מחלקה כירורגית בבית החולים שווייצר בטבריה וד"ר שקופ-פרנקל נשלחה לשם. פתיחת המחלקה הוכיחה את עצמה כעבור חודשיים כשבוצע הטבח בטבריה ב-2 באוקטובר 1938. כעבור שמונה חודשים הגישה מועמדות למשרת רופאת בית קבועה אך נדחתה בגלל היותה בלתי מתאימה לכירורגיה והוצע לה לעבוד במקצוע נשי כגינקולוגיה. היא נשארה בטבריה עד 1940 ועבדה כממלאת מקום לרופא קופת חולים בקיבוצי הגליל כשהיא עוברת רכובה על סוס בין היישובים. ב-1940 נשלחה כרופאה של גרעין המייסדים של קיבוץ בית אורן ביערות הכרמל.
ב-מרץ 1942 נישאה לשמואל (מולה) פרנקל שהיה רוקח ובקטריולוג והם עברו לפתח תקווה שם עבדה כרופאת בית במשך שבע שנים במחלקה הגינקולוגית בניהולו של פרופ' ארווין רבאו.
בתה הבכורה נולדה ב-1943 ואחר כך נולדו עוד שני בנים בשנים 1946 ו-1953. ב-1948 עברו לתל אביב והיא עבדה במחלקת התאונות במרפאת זמנהוף ולאחר מכן במרפאה הכירורגית של קופת חולים בבני ברק. בעלה נפטר ב-1956 ותקופה מסוימת פרשה מהעבודה בשל כך.
ב-דצמבר 1960 החלה בהתמחות במחלקה ל- כירורגיה פלסטית ב- תל השומר בניהולו של פרופ' ליאו בורנשטיין (1911–1980) שהיה מחלוצי הכירורגיה הפלסטית. ב-1963 יצאה להשתלמות במספר מרכזים לכירורגיה פלסטית כארצות הברית, אנגליה ודרום אפריקה.
ב-1966 מונתה למנהלת היחידה לכירורגיה פלסטית בבית חולים השרון, האישה הראשונה שמילאה תפקיד כזה בישראל. במסגרת תפקיד זה הייתה אחראית על הטיפול של נפגעי מלחמת ששת הימים בבית חולים זה והצילה רבים בזכות הטיפולים החדשניים שבהם התמחתה בדרום אפריקה.
ב-1969 עזבה את בית החולים והתמנתה למנהלת המחלקה לתאונות, לכירורגיה כללית ופלסטית במרפאת קופת חולים בנתניה והמשיכה לנתח בבית החולים רמת מרפא ברמת גן עד לסגירתו ב-1983.
בשנות ה-40 החלה לפעול למען זכויות הרופאה האישה. הייתה ממייסדות ארגון הרופאות בישראל. הארגון הוקם ב-1938 והיא שימשה בו כגזברית ומזכירה ובשנים 1965–1999 הייתה יושב ראש הארגון. בשנים 1963–1968 אף כיהנה כסגנית יו"ר ארגון הרופאות הבינלאומי. במאי 1995 בהיותה בת 83 נסעה לייצג את ארגון הרופאות הישראלי בכינוס הבינלאומי בהאג.
הייתה בקשר קרוב עם דודניתה, חברת הכנסת לשעבר פייגה אילנית ואמו של החייל אורי אילן. השתיים נפטרו בשנת 2002, בהפרש של שלושה חודשים.
פרופ' חוה טבנקין, שנבחרה תחתיה ליו"ר ארגון הרופאות, ספדה לה: "ד"ר שושנה שקופ-פרנקל הייתה אישיות מיוחדת במינה. בעבודתה כמנתחת ובפעילותה בארגון הרופאות הארצי והבינלאומי הביאה כבוד רב לרופאות ישראל ולהסתדרות הרפואית".[1][2]
לאחר מותה הוקמה על ידי המשפחה קרן מלגות ופרסי מחקר לסטודנטים באוניברסיטת בר-אילן, על שמם של ד"ר שקופ-פרנקל ואורי אילן, בנה של פייגה אילנית.
בניה הם דוד ופרופ' רמי פרנקל.
לקריאה נוספת
- צפורה שחורי-רובין:ד"ר שושנה שקופ-פרנקל, המנתחת הפלסטית הראשונה בישראל; הרפואה, כרך 154 עמ' 730 - 733, נובמבר 2015.
- צפורה שחורי-רובין:הלוחמת בהדרת נשים ברפואה: ארגון הרופאות הישראלי ויושבת הראש ד"ר שושנה שקופ-פרנקל, הרפואה כרך 155, חוברת 5, עמ' 315–319, ניסן-אייר תשע"ו, מאי 2016.
הערות שוליים
23486093שושנה שקופ-פרנקל