תרי קלי לא משתמעי
| תלמוד בבלי | מסכת שבועות, דף כ' עמוד ב'; מסכת מגילה, דף כ"א עמוד ב'; מסכת ראש השנה, דף כ"ז עמוד א' |
|---|---|
| תלמוד ירושלמי | מסכת ברכות, פרק ה', הלכה ג' |
| משנה תורה | משנה תורה לרמב"ם, הלכות תפילה וברכת כהנים, פרק י"ב, הלכה י' |
| שולחן ערוך | אורח חיים, סימן תר"צ, סעיף ב', אורח חיים, סימן קמ"א, סעיף ב' |
תרי קלי לא משתמעי הוא כלל הלכתי הקובע כי שני קולות אינם נשמעים ביחד. הכלל משליך על דינים של שמיעה ודיבור בהלכה.
מקור
בברייתא במסכת ראש השנה[1], נאמר על ההבדל בין הפסוקים[2] "זכור את יום השבת לקדשו" ו"שמור את יום השבת לקדשו", שהדברים נאמרו בדרך נס: ”זכור ושמור בדיבור אחד נאמרו - מה שאין הפה יכול לדבר ומה שאין האוזן יכול לשמוע”. מכאן לומדת הגמרא ש"תרי קלי לא משתמעי". בירושלמי[3] מבואר הטעם משום ש"אין שני קולות נכנסין באוזן אחד".
בהלכה
בקריאת התורה
בברייתא נאמר שלא יקראו שנים יחד את קריאת התורה[4] או ההפטרה[5], היות ושני קולות אינם נשמעים בין מאדם אחד ובין משני אנשים. הדין נפסק ברמב"ם[6] ובשולחן ערוך[7].
בזמן חז"ל היה העולה לתורה קורא, ואם היה זקוק לעזרה היה החזן מסייעו בלחש, כיון שלא נאמר תרי קלי לא משתמעי אלא בקול רם[8]. בתקופת הראשונים כשראו שרבים אינם בקיאים בקריאה הנהיגו להעמיד בעל קורא, והעולה קורא עמו בלחש כדי שלא יישמעו שני קולות ביחד[9].
בדבר חביב
במסכת מגילה נאמר[10] שקריאת המגילה כיון שהיא באה לזכר הנס היא חביבה על השומעים ויכולים להקשיב היטב גם לקריאה של שנים, ולכן יכולים אפילו עשרה לקרותה יחד, וכן נפסק בשולחן ערוך[11].
כך גם הדין באמירת הלל על ידי שנים להוציא אחרים, וכן בתקיעת שופר. הדבר נלמד בגמרא מתקיעת השופר בבית המקדש שהיתה יחד עם תקיעת חצוצרות:[12] "שופר של ראש השנה של יעל.. ושתי חצוצרות מן הצדדין[א], שופר מאריך וחצוצרות מקצרות[ב] שמצות היום בשופר". אף על פי שקול החצוצרות נשמע יחד עם קול השופר, כיון שתקיעת שופר היא מצוה של פעם בשנה היא חביבה על השומעים ומכוונים את ליבם להקשיב אף בשני קולות[14]. גם בברכת כהנים מסבירים התוספות[15] שניתן לשמוע אותה מכמה כהנים יחד, כיון שהברכה חביבה על השומעים[16].
כאשר השומע קורא יחד עם המוציא באופן שהשומע לא יצא בדיבור בלבד, כגון בקידוש שיש לאומרו על היין, כתב מהר"ח אור זרוע שלא יצא אף בדבר שנחשב ל'חביב', מכיוון שכשהשומע עצמו מדבר אינו יכול לכוון לשמוע את המוציא[17]. עקרון זה מופיע בתוספות לגבי המאריכים בעניית אמן שאינם יוצאים בשמיעת ברכת כהנים כיון שעוסקים בדיבור אחר[18].
- בקידוש
בקידוש של כמה אנשים יחד נחלקו האחרונים האם הוא מוגדר כ"חביב" ויוצאים בשמיעה של כמה אנשים; החק יעקב[19] והשולחן ערוך הרב[20] פוסקים שיוצאים ידי חובה בשמיעה אפילו מכמה אנשים המקדשים יחד, ואילו האליה רבה[21] ואחרונים נוספים[22] פוסקים שאף בקידוש "תרי קלי לא משתמעי", וצריך כל אחד לקדש בנפרד. בפסק המשנה ברורה ישנה סתירה[23].
בקדיש
באמירת קדיש על ידי כמה אבלים, יש שפסקו[24] שיכולים לומר כמה אנשים ביחד. הערוך לנר[25] סובר שאין להגיד ביחד, אלא כל אחד בנפרד, וכן הקפיד החזון איש[26].
בשירת נשים
בשו"ת חתן סופר[27] צידד שאשה ששרה עם איש מותר לשמוע קולם כיון שהדבר אינו מביא לידי חיבה כי תרי קלי לא משתמעי, ומביא ראיה משירת דבורה ששרה עם ברק ולכן הותר לשמוע את קול שירתה. אולם רוב הפוסקים, וכן בשו"ת שבט הלוי פסקו שאין להקל בזה ודוחים את הראיה משירת דבורה בכמה דחיות[28] ולגבי שירת כמה נשים רוב הפוסקים סוברים שאין להקל וכן פסק הרב מרדכי גרוס[29].
לקריאה נוספת
- מיכאל מנחם שילוני, שומע ומשמיע, מאמרו של הרב יהודה עדס, מעמוד 11, ירושלים, תשס"ו, באתר אוצר החכמה.
- זאב אלעזר רייכמן, בירור מקיף בעניין תרי קלי לא משתמעי, קובץ בית ועד לחכמים, עמ' ת"נ, באתר אוצר החכמה (צפייה מוגבלת למנויים)
ביאורים
הערות שוליים
- ^ תלמוד בבלי, מסכת ראש השנה, דף כ"ז עמוד א'
- ^ ספר דברים, פרק ה', פסוק י"א
- ^ תלמוד ירושלמי, מסכת ברכות, פרק ה', הלכה ג'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת מגילה, דף כ"א עמוד ב'
- ^ תוספתא, מסכת מגילה, פרק ג', הלכה י"ג
- ^ משנה תורה לרמב"ם, הלכות תפילה וברכת כהנים, פרק י"ב, הלכות ו'–י"א
- ^ שולחן ערוך, אורח חיים, סימן קמ"א, סעיף ב'
- ^ תשובות הגאונים עמנואל סימן לד, רש"י, מסכת שבת, דף י"ב עמוד ב', ד"ה ראשי פרשיות, תוספות, מסכת בבא בתרא, דף ט"ו עמוד א', ד"ה שמונה
- ^ תוספות, מסכת ראש השנה, דף כ"ז עמוד א', ד"ה אבל, ארבעה טורים, אורח חיים, סימן קמ"א
- ^ תלמוד בבלי, מסכת מגילה, דף כ"א עמוד ב'
- ^ שולחן ערוך, אורח חיים, סימן תר"צ, סעיף ב'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת ראש השנה, דף כ"ו עמוד ב'
- ^ על פי רש"י שם
- ^ תוספות, מסכת סוטה, דף ל"ט עמוד ב', ד"ה עד שיכלה וראו רשב"א, מסכת ראש השנה, דף ל"ד עמוד ב' שסובר שהשומע תקיעה ותרועה כאחת אינו יוצא משום ששני קולות שונים לגמרי אינם נשמעים כאחת אף בחביב
- ^ תלמוד בבלי, מסכת סוטה, דף ל"ט עמוד ב'
- ^ הקרן אורה סוטה לט, ב הקשה על התוספות ויישב התורת הקנאות.
- ^ שו"ת מהר"ח אור זרוע סימן מ"ב.
- ^ תוספות, מסכת סוטה, דף ל"ט עמוד ב', ד"ה עד שיכלה. מדבריהם עולה שהתוקע בחצוצרות אינו יוצא בתקיעת השופר והפרי חדש חלק עליהם (שער הציון סימן תקפ"ח ס"ק כ"א). אם התחיל התוקע בתקיעה טרם שסיים המקריא להקריא הורה רבי שלמה זלמן אויערבאך שיצא המקריא בשמיעתו, ראו הליכות שלמה מועדי השנה תשרי - אדר פרק שני עמוד לב
- ^ תפ"ח, ד'.
- ^ תפ"ח ד'
- ^ אליה רבה סימן רע"א ס"ק ב
- ^ המלבושי יום טוב, סימן תרמ"ג סעיף א'; הקיצור שולחן ערוך, סימן קל"ה סעיף ו'.
- ^ משנה ברורה, סימן תפ"ח, סעיף קטן ח' פסק כדברי המקלים וכתב רק שלכתחילה יש להחמיר, ובסימן רע"א פסק כדברי המחמירים.
- ^ היעב"ץ בסידורו, בדיני עלינו לשבח וקדיש יתום, חיי אדם כלל ל' סעיף ז', פתחי תשובה יו"ד סימן שעו, חזון עובדיה הלכות אבלות א עמ’ שלה, ובילקוט יוסף הלכות אבלות עמוד תפב ובהערה יג
- ^ שו"ת בני ציון סימן קכ"ב
- ^ דינים והנהגות פרק ד' אות ז', והובא גם בשו"ת תשובות והנהגות חלק ב' סימן מ"ב ועוד.
- ^ רבי שמואל ארנפלד, חתן סופר חלק א, שער טהרת ידים עמוד נ, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום), דבריו הובאו בספר אום אני חומה חלק ב, סימן קפ"ח, גם לגבי שירת כמה נשים יחד
- ^ שו"ת שבט הלוי חלק ג סימן יד, באתר היברובוקס
- ^ הרב מרדכי גרוס, אום אני חומה חלק ב, סימן קפ"ח, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום). להרחבה ראו בספר גן נעול - על הלכות צניעות ב, עמ' יב, באתר אוצר החכמה
הבהרה: המידע במכלול נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.