ריוזו ינגימאצ'י
רְיוּזוֹ יָנָגִימָאצִ'י (ביפנית: 柳町 隆造; נולד ב-27 באוגוסט 1928) הוא אמבריולוג יפני, בעל תרומה מכרעת בהבנת תהליכי ומנגנון ההפריה ביונקים. ינגימאצ'י הוא חלוץ בפיתוח טכנולוגיות תומכות הפריה כמו הפריה חוץ גופית והזרקה ישירה של תא זרע לתוך הביצית (ICSI), המשמשות באופן גורף במרפאות אי-פוריות ברחבי העולם. היה גם חלוץ בשדה השיבוט. בשנת 1997 הצליחה מעבדתו באוניברסיטת הוואי במנואה (Manoa) לשבט עכבר תוך שימוש ב"טכניקת הונולולו".
ביוגרפיה
ינגימאצ'י נולד ביפן. הוא קיבל תואר ראשון בביולוגיה בשנת 1952 ותואר דוקטור באמבריולוגיה מאוניברסיטת הוקאידו בשנת 1960. מאחר שלא מצא משרה במחקר עסק במשך שנה בהוראה בתיכון.
ינגימאצ'י הגיש בקשה למשרת בתר-דוקטורט במעבדתו של ד"ר מין-צ'ואה צ'אנג (Chang) במכון וורסטר (Worcester Foundation) לאמבריולוגיה ניסויית הנמצא בשרוסברי (Shrewsbury), מסצ'וסטס, ארצות הברית. בעת שהותו במעבדתו של ד"ר צ'אנג הוא גילה כיצד להפרות ביציות אוגר בתרבית. עבודה זו הובילה להפריות מבחנה של ביציות אדם ושל מיני יונקים אחרים. בשנת 1964 הוא חזר לאוניברסיטת הוקאידו במשרה זמנית של מרצה עם אפשרות למינוי עתידי כמרצה זוטר, אלא שאדם אחר זכה לבסוף במשרה.
בשנת 1966 התקבל ינגימאצ'י לעבודה באוניברסיטת הונולולו כמרצה זוטר והתקדם לדרגת פרופסור מן המניין לאנטומיה, ביוכימיה, פיזיולוגיה וביולוגיה של הרבייה בבית הספר לרפואה ע"ש ג'ון א' ברנס (John A. Burns). לאחר 38 שנות עבודה באוניברסיטת הוואי, הוא פרש בסוף שנת 2004 ונחשב לפרופסור אמריטוס, אך המשיך לחקור ולעבוד יחד עם עמיתיו הצעירים. הוא נשוי להירוקו (Hiroko), פסיכולוגית ילדים לשעבר. בבואם לארצות הברית היא לא מצאה עבודה במקצועה בגלל מחסום השפה כך שהיא הצטרפה למעבדתו של ינגימאצ'י והתמחתה בתפעול המיקרוסקופ האלקטרוני.
מחקרו
רבייה בדגים ובטפילים
לפני שהחל את מחקריו בנושאי הפריה ביונקים ב-1960, חקר ינגימאצ'י רבייה בדגים (הרינג) וארגון מיני של rhizocephala, על-סדרה של זיפרגליים. בדגים הוא מצא תנועות כמוטקטיות תלויות סידן של זרעונים אל תוך חריר הזרע, דרכו חודר הזרע אל הביצית לשם הפרייתה. ב-rhizocephala הוא מצא כי הבוגרים אינם הרמאפרודיטיים, כפי שחשבו עד אז, אלא דו-מיניים (bisexual). האיבר שנקרא "אשך" בחיה הבוגרת אינו אלא מצעית (receptacle) של תאים מזכרים בדרגת פגית (larval males). ממצא זה גרם למהפך בחקר הביולוגיה של rhizocephala ושל חיות דומות.
הפריה ביונקים
עבודתו העיקרית מאז 1960 הייתה ניתוח התהליך והמנגנון של הפריה טבעית ביונקים ופיתוח טכנולוגיות סיוע להפריה. בעת שהותו במכון וורסטר הוא צפה ותיעד את כל תהליך חדירת תא הזרע דרך האזור השקוף של ביצית אוגר חיה ואיחויו עם הביצית עצמה, תהליך שתועד בפעם הראשונה ביונקים. הסקירה המדעית המקיפה בנושא ההפריה ביונקים שפרסם ינגימאצ'י בשנת 1994 (ב-Physiology of Reproduction, Knobil & Neill eds, Raven Press) נחשבת לקלאסיקה. קבוצת המחקר שלו הייתה חלוצת הזרקות הזרע לתוך ציטופלזמת הביצית (intracytoplasmic sperm injection,ICSI), שיטה שנועדה להתגבר על צורות שונות של אי-פוריות הגבר. הם היו הראשונים שהצליחו לייצר צאצאי עכבר נורמליים בעקבות שימוש בתאים קדם-זרעוניים (pre-spermatozoal cells) כמו קדם-זרעים עגולים (round spermatids), תאי זרע, ואף זרעונים מיובשים (freeze-dried spermatozoa).
שיבוט
ביולי 1998 פרסמה מעבדתו של ינגימאצ'י מאמר ב-Nature בנושא שיבוט עכברים מתאים בוגרים. ינגימאצ'י קרא לשיטת השיבוט החדשה אותה פיתחו לשם ביצוע המחקר, "טכניקת הונולולו". העכברה הראשונה שנולדה בטכניקה זו נקראה קומולינה (Cumulina), על שם תאי הקומולוס שגרעיניהם שימשו לשיבוטה. בעת פרסום העבודה נוצרו בעזרת טכניקה זו יותר מחמישים עכברים שהתפרשו על פני שלושה דורות.[1] [2]
העבודה התבצעה על ידי צוות בינלאומי של מדענים שכונה "צוות ינגימאצ'י", או בקיצור "צוות יאנה". הצוות כלל את טרוהיקו ווקיאמה (Teruhiko Wakayama) מיפן, אנתוני פרי (Anthony Perry) מאנגליה, מאוריציו צוקוטי (Maurizio Zuccotti) מאיטליה וק' ר' ג'ונסון (K. R. Johnson) מארצות הברית. מעבדתו של ינגימאצ'י עברה מהמחסן בו שכנה במשך יותר משלושים שנה למכון החדש למחקר ביוגנטי (Institute for Biogenesis Research) שהוקם במגדל למחקר ביו-רפואי של בית הספר לרפואה ע"ש ג'ון א. ברנס. הכסף והמוניטין שבאו בעקבות הפרסום ב-Nature אפשרו את הקמת המכון.
מעבדתו של ינגימאצ'י ועמיתיו המשיכו להתקדם בנושא השיבוט. הזכר הראשון ששובט מתאים בוגרים פורסם ב-1999. ב-2004 השתתפה המעבדה בשיבוט עכבר זכר בלתי פורה. פיתוח זה יכול להיות מנוצל לשם ייצור הרבה חיות בלתי פוריות שישמשו במחקרי אי-פוריות בבני אדם.[3]
עכברים ששובטו בעזרת "טכניקת הונולולו" הוצגו במוזיאון בישופ (אנ') שבהונולולו, הוואי, ובמוזיאון המדע והתעשייה בשיקגו, אילינוי.
המשך עבודתו
ינגימאצ'י פרש לגמלאות בשנת 2005 אך ממשיך לעבוד על הפריה ופוריות ביונקים ושב לעבוד על הפריה בדגים ובחרקים.
פרסים וכיבודים
- פרס האגודה הזואולוגית, יפן, 1977
- פרס למחקר, האגודה לחקר הפוריות, ארצות הברית, 1982
- מדליית Regent להצטיינות במחקר מטעם אוניברסיטת הוואי, ארצות הברית, 1988
- פרס מטעם Serono Symposia, ארצות הברית, 1989
- מדליית Marshall מטעם האגודה לחקר הפוריות, אנגליה, 1994
- פרס בינלאומי לביולוגיה, יפן, 1996
- תואר כבוד לפילוסופיה מטעם אוניברסיטת רומא, איטליה, 1997
- פרס לאנדרולוג מכובד (מצטיין?) מטעם האגודה האמריקנית לאנדרולוגיה, ארצות הברית, 1998
- הצטרפות לאקדמיה הפולנית למדעים, פולין, 1998
- פרס Carl G. Hartman מטעם האגודה לחקר הפוריות, ארצות הברית, 1999
- תואר כבוד לפילוסופיה מטעם אוניברסיטת פאביה (Pavia ), איטליה, 1999
- חבר כבוד, האגודה האירופאית לפוריות ואמבריולוגיה הומנית, 1999
- פרס חלוציות, האגודה הבינלאומית להעברת (השתלת?) עוברים (Embryo Transfer), 2000
- הצטרפות לאקדמיה הלאומית למדעים, ארצות הברית, 2001
- תואר כבוד לפילוסופיה מטעם אוניברסיטת הוקאידו (Hokkaido), יפן, 2002
- הצטרפות להיכל הכבוד, המכון הלאומי לבריאות הילד והתפתחות אנושית, ארצות הברית, 2003
- הרצאת דונלד הנרי בראון (Donald Henry Barron Lecture), אוניברסיטת פלורידה, 2003
- פרס חלוציות בחקר הפוריות, 2012
קישורים חיצוניים
- ריוזו ינגימאצ'י, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
