סויוז (משגר)
המראתו של משגר סויוז | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
ייעוד | משגר לוויינים וחלליות | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
משפחה | R-7 | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
יצרן | OBK-1 | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
ארץ ייצור | ברית המועצות | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
גרסאות |
סויוז U סויוז U2 סויוז FG סויוז 2 | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
היסטוריית שיגורים | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
סטטוס | פעיל | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
אתרי שיגור |
1/5, 31/6 (קוסמודרום בייקונור) LC-41, 16, 43 (קוסמודרום פלסצק) 1 (קוסמודרום ווסטוצ'ני) | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
שיגורים | 45 | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
הצלחות | 41 | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
כישלונות | 1 | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
חלקיות | 2 | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
שיגור ראשון | 28 בנובמבר 1966 | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
שיגור אחרון | 22 במרץ 2021 | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
מטענים ידועים |
סויוז פרוגרס | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
יכולת | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
מטען ל־LEO | 6,450 ק"ג | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|
סויוז הוא משגר לוויינים וחלליות רב־שלבי בעל מנוע דלק נוזלי, אשר משמש את רוסיה לשיגור חלליות סויוז, לשיגור חלליות פרוגרס לתחנת החלל הבינלאומית ולשיגורים מסחריים של חברת "סטארסם". בהתחלה כל השיגורים בוצעו מקוסמודרום בייקונור וקוסמודרום פלסצק, אך ב-2008 החלו להתבצע שיגורים גם מבסיס החלל האירופי קורו שליד העיר קורו בגיאנה הצרפתית. באפריל 2016 בוצע שיגור הבכורה מקוסמודרום ווסטוצ'ני כששוגר משגר הסויוז לחלל.
משגר הסויוז הוצג בשנת 1966 כפיתוח של משגר הווסטוק, אשר הוא עצמו היה פיתוח של הטיל הבליסטי הבין יבשתי R-7. בהתחלה היה המשגר תלת שלבי, אך דגם ה"מולניה" כלל שלב רביעי שאפשר הגעה למסלול גבוה יותר.
דגמים שונים של המשגר סויוז שוגרו למעלה מ 850 פעם לחלל, יותר מכל משגר אחר, ולמרות תכנונו הנחשב מיושן כיום, הוא מצטיין במחיר זול ואמינות גבוהה ביותר. בין ה-1 בפברואר 2003 ו-26 ביולי 2005, כאשר המעבורות האמריקאיות היו מקורקעות בשל אסון מעבורת החלל קולומביה משגרי הסויוז היו הדרך היחידה לאספקת מזון וציוד לצוות תחנת החלל הבינלאומית.
שרשרת ארוכה של שיגורים מוצלחים נשברה ב-15 באוקטובר 2002, כאשר משגר סויוז בלתי מאויש שנשא לוויין פוטון-M ושוגר מקוסמודרום פלסצק התפוצץ באוויר 29 שניות לאחר המראתו. אדם אחד נהרג ושמונה נפצעו באירוע זה. ב-21 ביוני 2005 נכשל שיגור סויוז ארבעה שלבי שנשא לוויין תקשורת צבאי מולניה-M כ-6 דקות לאחר השיגור, בשל אי הפרדות השלב השלישי והשני. המשגר התרסק באזור טיומן בסיביר.
קישורים חיצוניים