מרתה'ס ויניארד
| נתונים מדיניים | |
|---|---|
| אוכלוסייה | שגיאת לואה ביחידה יחידה:עיר בשורה 504: attempt to index field 'wikibase' (a nil value). (שגיאת לואה ביחידה יחידה:עיר בשורה 504: attempt to index field 'wikibase' (a nil value).) |
מרתה'ס ויניארד (באנגלית: Martha's Vineyard; "כרם מרתה") הוא אי מדרום לחצי האי קייפ קוד במדינת מסצ'וסטס, ארצות הברית. האי ששטחו 226.57 קמ"ר (אורכו 33 קילומטרים) הוא השלישי בגודלו בחוף המזרחי של ארצות הברית והגדול ביותר שאינו מחובר ליבשה באמצעות גשרים. במאה ה-19 נודע, יחד עם האי השכן ננטקט, כמרכז ציד לווייתנים. החל מאמצע המאה ה-20 נודע כמקום נופש לעשירים ומפורסמים, בהם נשיאי ארצות הברית. בעוד שאוכלוסיית האי הקבועה היא כ-15,000 איש, בקיץ מגיעה אוכלוסיית הנופשים בבתי הנופש לכ-75,000.
היסטוריה
תושבי האי המקוריים הם בני השבט וָומפּאָנוֹאָג (Wampanoag) והאי נקרא בלשונם נואפה (Noepe). בשנת 1602 הגיע לאי האדמירל ברתולומיאו גוסנולד (Bartholomew Gosnold) וסיפח אותו לכתר הבריטי. לפי הסברה המקובלת הוא טבע את שם האי "כרם מרתה" על-שם בתו מרתה[1] (לפי גרסה אחרת מרתה היה שם אמו[2]) ובשל העובדה שהיו באי גפני בר.
בשנת 1641 רכש את האי תומאס מת'יוס, יישב אותו, תוך השמדת תושביו האינדיאנים[3] וסיפח אותו למדינת ניו יורק. בשנת 1692 סופח לנחלות המלך של מסצ'וסטס. ניסיונות לפתח באי חקלאות נכשלו ויישוביו הפכו לתחנות דיגים עונתיות.
במאה ה-19 היה האי לתחנה מרכזית של ציד הלווייתנים. הסוחרים שהתעשרו הקימו באי מבני עץ גדולים, שנשמרים עד היום בזכות חוקי שימור קפדניים.
על האי הוקמו אחוזות למגורי נופש הרחק מההמון. הנשיא יוליסס סימפסון גרנט נהג לנפוש באי וכן בני משפחת קנדי. עקב חופשותיו המתוקשרות של הנשיא ג'ון פיצג'רלד קנדי, הפך המקום לפופולרי ומשך אליו עשירים ומפורסמים לאורך השנים. למרות קיומן של אחוזות הנופש, נשמרת הסביבה באי בקפדנות וכן הצביון הכפרי, הבנייה המסורתית ותחושת הנידחות. אין באי בתי מלון של רשתות בינלאומיות אלא רק אכסניות עילית בניהול משפחתי, אין סניפים של מזללות מזון מהיר או רשתות קמעונאיות ויש מספר קטן ומוגבל של כלי רכב מנועיים.
בין הידוענים המחזיקים בתי נופש באי ניתן למנות את שרון סטון, ויטני יוסטון, ספייק לי, דני דה ויטו, רוברט דה נירו, לארי דייוויד, דייוויד לטרמן, ביל מאריי, קווינסי ג'ונס, אלן דרשוביץ, מג ראיין, ג'ון בלושי ודן אקרויד ואחרים. כן נפשו באי, בתקופת כהונתם, הנשיאים ביל קלינטון וברק אובמה.
ג'ון קנדי ג'וניור נהרג בהתרסקות מטוסו בשעה שהיה בדרך לאי וטד קנדי היה מעורב באי בפרשת צ'פקווידיק, תאונה על גשר באי הסמוך, בה נטען כי נטש לטבוע נוסעת שהייתה ברכבו, מרי ג'ו קופקני.
גאוגרפיה
האי שטוח, הנקודה הגבוהה ביותר בו היא בגובה 95 מטרים מעל פני הים. החלק המזרחי כולל את היישובים הגדולים יותר, ויניארד הייבן (אליה מגיעות המעבורות מקייפ קוד), אוק בלאפס ואדגרטאון. הצד המערבי של מרתה'ס ויניארד מיושב פחות ופראי יותר. כרבע משטח האי מוגדר כיום כשמורת טבע.
אל מרתה'ס ויניארד צמוד אי קטן בשם צ'פקוידיק, המקושר אליו בגשר (גשר דייק).
אוכלוסיית החרשים ושפת הסימנים של מרתה'ס ויניארד
בשל סיבות של גודל אוכלוסייה קטן התפתחה באי אוכלוסייה גדולה יחסית של חרשים מלידה, בשיעור הגבוה בכ-20% משיעורם הרגיל ביבשת. לפיכך התפתחה באי, כבר מראשית המאה ה-19, שפת סימנים, בה דיבר חלק גדול מהאוכלוסייה. אלמנטים מן השפה (Martha's Vineyard Sign Language MVSL), הנחקרת על ידי בלשנים, נכללו בבסיס שפת הסימנים האמריקאית[4].
קישורים חיצוניים
אתר האינטרנט הרשמי של מרתה'ס ויניארד (באנגלית)- ההיסטוריה של מתה'ס ויניארד (באנגלית)
- מועצת השימור של מרתה'ס ויניארד (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ לפי הערך בבריטניקה
- ^ ההיסטוריה של מרתה'ס ויניארד
- ^ הווארד זין, היסטוריה עממית של ארצות הברית, הוצאת בבל, 2007, עמוד 31
- ^ היסטוריה של חרשות - המקרה של מרתה'ס ויניארד, היסטוריה של שפת הסימנים האמריקאית
