הקסגרמה

הקסגרמה (באנגלית: Hexagram) היא צורה גאומטרית של כוכב בעל שישה קודקודים, עם סימון שלפלי (אנ') {6/2}, {3}2 או {{3}}.

לאור כך שלא קיימות הקסגרמות רציפות אמיתיות קבועות, במקום זאת המונח מתייחס לצורה מורכבת של שני משולשים שווי צלעות. ההצטלבות יוצרת משושה רגיל.

צורתה של ההקסגרמה שימשה במהלך ההיסטוריה לציון הקשרים דתיים ותרבותיים ומאוחר יותר כמוטיב דקורטיבי ביהדות ובתורת הנסתר. היהדות אימצה את ההקסגרמה כסמל ככל הנראה מההינדואיזם מהסמל הרוחני אנאהטה (אנ'). קיימים תיעודים לכך ששימש כסמל יהודי על קירות בתי כנסת בארץ ישראל עוד מאז ימי בית המקדש השני^[1] הסמל שימש כמוטיב דקורטיבי בכנסיות נוצריות רק מאז תקופת ימי הביניים . הוא שימש לראשונה כסמל דתי על ידי הערבים בתקופת ימי הביניים, תחת הכינוי "חותם שלמה", שתואר כמו הקסגרמה או מחומש, מה שמזוהה כיום עם סמל מגן דוד.

תאוריה קבוצתית

במתמטיקה, מערכת השורשים (אנ') של חבורת לי פשוטה G₂(אנ') היא בצורת הסקגרמה, עם שישה שורשים ארוכים ושישה שורשים קצרים.

שימוש בהינדואיזם

כוכבים בעלי שישה קודקודים נמצאו בתרשימים קוסמולוגיים בהינדואיזם, בבודהיזם ובג'ייניזם. הסיבות מאחורי הופעתו הנפוצה של סמל זה בדתות אלו ובמערב אינן ידועות. אפשרות אחת היא שמקורם משותף. האפשרות האחרת היא שאמנים ואנשים דתיים מכמה תרבויות יצרו באופן עצמאי את צורת ההקסגרמה, שהיא עיצוב גאומטרי פשוט יחסית.

מנדלה טיבטית של ואז'ריאוגיני מהמאה ה-19

שני המשלושים המרכיבים את הצורה קרויים בסנסקריט "אוֹם" ו"חְרִים" ומסמלים את מעמדו של האדם בין אדמה לשמיים. המשולש כלפי מטה מסמל את שאקטי, ההתגלמות המקודשת של הנשיות, והמשולש כלפי מעלה מסמל את שיווה, המייצג את ההיבטים של הגבריות. האיחוד המיסטי של שני המשולשים מייצג את הבריאה, המתרחשת באמצעות האיחוד האלוקי של הזכר עם הנקבה. שני המשולשים המוצלבים מכונים גם 'שאטקונה' (אנ') – שפירושו "בעל שש הפנים", המייצגים את שש הפנים של בנם של שיווה ושאקטי, סקאנדה. סמל זה הוא גם חלק ממספר ינטרות (אנ') ויש לו משמעות עמוקה בפולחן ובהיסטוריה ההינדית.

בבודהיזם, כמה גרסאות ישנות של בארדו טודול(אנ'), הידוע גם בשם "ספר המתים הטיבטי", מכילות הקסגרמה שבתוכה צלב קרס. בטיבטית היא מכונה "מקור התופעה" (צ'וֹס-קִיִי 'בְיוֹנְג-גְנׇאס'), והיא נקשרת במיוחד לוואז'ריאוגיני (אנ'), ומהווה את החלק המרכזי של המנדלה שלה. במציאות, זה נמצא בתלת מימד, ולא בשניים, אם כי זה יכול להיות מתואר בכל מקרה.

מנדלה של אנאהטה

אנאהטה

האנאהטה (אנ') מסומלת על ידי פרח לוטוס עם שנים עשר עלי כותרת, והיא קשורה לצבעים ירוק או ורוד. נושאים מרכזיים הקשורים לאנאהטה כוללים רגשות מורכבים, חמלה, עדנה, אהבה ללא תנאי, שיווי משקל, דחייה ורווחה.

שימוש בדתות המונותאיסטיות

ביהדות

ערך מורחב – מגן דוד

מגן דוד הוא סמל המוכר והמזוהה בדרך כלל עם יהדות. השימוש בו כאות לזהות יהודית החל בימי הביניים, אף על פי שהשימוש הדתי בו החל מוקדם יותר. חוקר הקבלה גרשום שלום טען בספרו "מגן דוד – תולדותיו של סמל", שמקורו של מגן הדוד אינו בשום אופן ביהדות. הוא הודה שעל אף שכבר במאה ה-7 לפנה"ס זוהה הסמל על חותם יהודי שנמצא בצידון, וכן על אף שניתן למצוא שימושים בו כעיטור בבתי כנסת במאה ה-3–4.^[2]

עיטור בצורת הקסגרמה על תקרת קתדרלת יעקב ה"קדוש" בירושלים

בנצרות

ההקסגרמה עשויה להימצא בכנסיות מסוימות ובחלונות ויטראז'. בנצרות הוא מכונה לפעמים 'כוכב הבריאה'. דוגמה מוקדמת ביותר, שפורסמה על ידי ניקולאוס פבזנר, נמצאת בקתדרלת וינצ'סטר באנגליה באחת מחופות בתי המקהלה, משנת 1308 לערך.^[3]

באסלאם

הסימן המכונה בערבית "חאתם סלימאן" (خاتم سليمان) או "נג'מת דאוד" (نجمة داوود). "חותם שלמה" עשוי להיות מיוצג גם על ידי כוכב בעל חמישה או שישה קודקודים. כתוב בקוראן שדוד ושלמה היו נביאים ומלכים, והם דמויות נערצות על ידי מוסלמים. כיום ניתן למצוא את הכוכב בעל שש הקודקודים במסגדים ובממצאים אחרים בערבית ובאסלאם.

שימושים נוספים

דגל ח'יר א-דין ברברוסה.
דגלי אוסטרליה בין השנים 1901–1908.
דגל ניגריה הקולוניאלית(אנ') בין השנים 1914–1960.
דגל רפובליקת ריף בין השנים 1921–1926.
גרסה חלופית לדגל מרוקו, על פי לה פטי לארוס שאוירה בשנת 1924.
שלט האצולה של צפון אירלנד בין השנים 1924–1973.
דגל נשיאות קוסובו ("דגל דרדניה") מאז שנת 2000. הוצע על ידי נשיאה הראשון שיהיה לדגל הלאומי, אך הוא לא זכה לפופולריות רבה בעיני הציבור.