בו ביום
בו ביום הוא כינוי בדברי חז"ל ליום שבו הורידו את רבן גמליאל מנשיאותו או מראשות הישיבה (הוועד) והעלו את רבי אלעזר בן עזריה.
רקע
נשיא הסנהדרין רבן גמליאל ומשנהו רבי יהושע אב בית הדין ביבנה[1] - נחלקו שלוש פעמים בתחומים שונים. מכיוון שרבן גמליאל היה חרד על כבודה ומעמדה של הנשיאות ובית הדין החדש ביבנה, נהג בכל הפעמים להדגיש את כפיפותו של רבי יהושע לנשיא ולהחלטת הרוב.
בפעם הראשונה הם נחלקו לגבי התאריך שבו אמור לחול ראש השנה, אז רבן גמליאל ציווה על ר' יהושע שיבוא אליו מחוץ לתחום עם חפצי מוקצה ביום הכיפורים שחל להיות לפי חשבונו של ר' יהושע, ובכך להורות על קבלת סמכותו של רבן גמליאל. בפעם השנייה נחלקו לגבי מום מסוים שנפל בבכור בהמה של ר' צדוק, אם הבהמה נפסלה בכך או לא. רבן גמליאל התווכח עם ר' יהושע ובסיום הוויכוח השאירו לעמוד על רגליו, בשלב הזה כבר התעוררה מחאה בקרב התלמידים והם השתיקו את מתורגמנו של רבן גמליאל (אדם שתפקידו לעמוד בסמוך לתנא הדורש ולחזור בקול רם לאוזני הציבור על דברי התנא הנאמרים בקול שקט).
העברת רבן גמליאל מהנשיאות ובחירת ר' אלעזר בן עזריה
במחלוקת השלישית (האם תפילת ערבית היא רשות או חובה) העמיד שוב רבן גמליאל את ר' יהושע על רגליו ולא אישר לו לשבת. גם בפעם זו השתיקו התלמידים את המתורגמן, אך כעת הוסיפו והחליטו להוריד את רבן גמליאל מנשיאותו.
בבואם למנות חכם אחר כנשיא במקומו עלו מספר הצעות שנפסלו, את רבי יהושע עצמו נמנעו מלמנות כדי שלא לפגוע ברבן גמליאל, ואת ההצעה למנות את רבי עקיבא פסלו בשל חוסר ב"זכות אבות" (ייחוס לאנשים צדיקים).
לבסוף נבחר ר' אלעזר בן עזריה שהוכר כחכם גדול והיה גם בעל ייחוס מתאים[2], וכן היה עשיר - דבר הנצרך לנשיא בעת שתדלנותו מול הקיסרות הרומית. למרות גילו הצעיר של רבי אלעזר בן עזריה, שהיה כבן שמונה עשרה בלבד בעת מינויו לנשיא[3], החליט, לאחר התלבטות והתייעצות עם אשתו, לקבל את המינוי. למרות צעירותו נעשה לו נס ושערותיו הלבינו, כדי שיראה חשוב בעיני התלמידים.
המשך אותו היום
החלפתו של רבן גמליאל בישרה את התנפצות המדיניות הנוקשה שהוביל בתחילת דרכו של בית המדרש ביבנה, שהוקם על חורבותיו של המרד הגדול. רבן גמליאל נאבק בתופעות שזיהה כמאיימות על אחדותו של בית המדרש והיה זה שקיבל את ההחלטה לנדות את רבי אליעזר לאחר המחלוקת העזה בעניין תנורו של עכנאי. רבן גמליאל גם דאג לאיכות הלומדים ואסר על כניסת מי ש"אין תוכו כברו" לבית המדרש, ולשם כך העמיד שומר בפתח בית המדרש שמנע את כניסתם של רוב התלמידים.
באותו היום שהורידו את רבן גמליאל מהנשיאות הסירו גם את השומר שהעמיד והמוני תלמידים הצטרפו ללימוד בבית המדרש, עד שבאותו יום היה צורך להוסיף מאות ספסלים עבור הלומדים החדשים[4]. אופי הלימוד כלל עדויות רבות על הלכות מתקופת בית המקדש השני. למרות סילוקו ולמרות הבושה הגדולה לא נמנע רבן גמליאל מלהגיע גם הוא באותו היום לבית המדרש, באותו היום פסקו הלכה כר' יהושע (נגד רבן גמליאל) בעניין הגרות של יהודה הגר העמוני. מלבד זאת, לא נותרה באותו יום אף שאלה שעלתה ולא הוכרעה.
מסכת עדויות כולה[5] היא פירות הדיון בבית המדרש באותו יום וכן פרק חמישי במסכת סוטה ומשניות נוספות.
סוף המעשה
לבסוף החכמים התפייסו עם רבן גמליאל והוא הוחזר לתפקידו כנשיא, אך את דרשת הפירקא המשיך רבי אלעזר בן עזריה למסור ברוטציה של שבוע אחד מכל ארבעה.
לפי הרב ראובן מרגליות הרוטציה כוונה רק לשבתות של ירחי כלה בהם מתאספים כל העם לשמוע את ה"פירקא" מראש המתיבתא, ומכיון שלא רצו להשוות את רבי אלעזר בן עזריה לרבן גמליאל ולחלק את 4 השבתות בשווה, 2 לכל אחד, לכן הותירו שבת אחת לרבי אלעזר בן עזריה ושאר 3 השבתות לרבן גמליאל[6].
העברתו מהנשיאות או מראשות המתיבתא
הרב ראובן מרגליות דייק בנוסח התלמודים שלא העבירו את רבן גמליאל מהנשיאות כלל, שכן שנינו ”זקן שאירע בו דבר - אין מעבירין אותו מגדולתו”[7], אלא הורידוהו מתפקידו כראש המתיבתא והושיבו את רבי אלעזר בן עזריה במקומו, ולבסוף החזירוהו למשרתו הכפולה כנשיא וראש הישיבה[6]. בדומה לכך כתבו גם החוקרים לוי גינצבורג[8] וחנוך אלבק[9].
ראשות המתיבתא היתה שניה במעלתה לתפקיד הנשיא, ומקבילה לתפקיד האב בית דין בסנהדרין, אלא שלרוב כיהן הנשיא כראש המתיבתא ובמקרה זה פיצלו את התפקידים. לאחר שנתפייסו לא רצו להורידו מגדולתו, ולכן מינוהו לאב בית הדין (כנראה ביחד עם רבי יהושע, כסגנו) ורק בירחי הכלה דרש באחת מדרשות הפירקא.
פיצול תפקידים זה שימש כנראה תקדים לפיצול התפקידים בצוואת רבי יהודה הנשיא: ”שמעון בני חכם, גמליאל בני נשיא, חנינא בר חמא יישב בראש (הישיבה)”.
לקריאה נוספת
- הרב יצחק אייזיק הלוי, "עיקר ימי יבנה", דורות הראשונים - כרך חמישי, פרנקפורט דמיין תרע"ח, עמ' 203–424
- הרב ראובן מרגליות, יסוד המשנה ועריכתה, מהדורת תש"ן, בירור ט', עמוד נד, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום)
- הרב ראובן מרגליות, עוללות, ירושלים תש"ז, מחקר יז, עמ' 44, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום)
הערות שוליים
- ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא קמא, דף ע"ד עמוד ב'
- ^ דור עשירי לעזרא הסופר
- ^ על פי התלמוד הירושלמי – שש עשרה שנה
- ^ לפי אחת מהשיטות היה צריך להוסיף לבית המדרש 400 ספסלים, ולפי השיטה האחרת היה צריך להוסיף 700 ספסלים. ראו מסכת ברכות, פרק רביעי, דף כ"ח, עמוד א', באתר ויקיטקסט
- ^ או חלקה, לפי דעות אחדות, ראו מסכת עדויות#מתי נשנתה מסכת עדיות.
- ^ 6.0 6.1 הרב ראובן מרגליות, יסוד המשנה ועריכתה, מהדורת תש"ן, בירור ט', עמוד נד, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום)
- ^ תלמוד ירושלמי, מסכת מועד קטן, פרק ג', הלכה א'
- ^ לוי גינצבורג, פירושים וחידושים בירושלמי, חלק ג', ניו יורק תש"א, עמ' 189-197
- ^ חנוך אלבק, הסנהדרין ונשיאה, בתוך "ציון" שנה ח', ירושלים תש"ג, עמ' 166
