נמל התעופה הבין-לאומי יאסר ערפאת
 | |||||||||||
| נמל התעופה הבינלאומי יאסר ערפאת, טרם הריסתו הסופית ב"מלחמת חרבות ברזל" בשנת 2024 | |||||||||||
| נתוני השדה | |||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| |||||||||||
| סוג השדה | ציבורי | ||||||||||
| מפעיל | סגור | ||||||||||
| עיר סמוכה | רפיח | ||||||||||
| קואורדינטות | 31°14′47″N 34°16′34″E / 31.24639°N 34.27611°E | ||||||||||
| גובה מעל פני הים | 98 מטר (320 רגל) | ||||||||||
| מסלולי טיסה | |||||||||||
| |||||||||||
נמל התעופה הבין-לאומי יאסר ערפאת (בערבית: مطار ياسر عرفات الدولي), שנודע בעבר כנמל התעופה הבין-לאומי עזה וכנמל התעופה הבין-לאומי דהנייה, היה שדה תעופה בפאתיה הדרומיים של העיר רפיח בפינה הדרומית של רצועת עזה, כ-2 ק"מ מצפון ליישוב כרם שלום בישראל. נמל התעופה נסגר במהלך האינתיפאדה השניה בשנת 2000, ונהרס סופית במאי 2024, במהלך כניסת כוחות צה"ל לרפיח במלחמת חרבות ברזל.
הקמה
הסכם עקרוני להקמת נמל תעופה בעזה הושג כבר במסגרת הסכמי אוסלו בספטמבר 1995 והתכנון היה לפתוח את השדה כבר במאי 1996. השדה הוקם בעלות של 86 מיליון דולר[1] שמומנה על ידי מספר מדינות, ובהם יפן, מצרים, ערב הסעודית, גרמניה, ספרד ומדינות נוספות, הנמל תוכנן על ידי אדריכל מרוקאי בהשראת נמל התעופה של קזבלנקה שבמרוקו. עבודות ההקמה החלו ב-20 בינואר 1996, אך פתיחת השדה התעכבה עד להשגת הסכמה על דרישת ישראל לבדיקה של האנשים והסחורות העוברים בשדה[2]. השדה נחנך ב-24 בנובמבר 1998[3]. ב-14 בדצמבר 1998 נחת בשדה מטוסו של נשיא ארצות הברית ביל קלינטון, לביקור ראשון ברצועת עזה[4].
מאפיינים
השדה נועד לטפל ברוב סוגי מטוסי הנוסעים ולהעניק מענה להיקף תנועה של כ-700,000 נוסעים בשנה. שדה התעופה הופעל על ידי הרשות הפלסטינית, כאשר הפיקוח האווירי והבדיקות הביטחוניות היו באחריות ישראל. בשדה פעל צוות ישראלי שהשגיח על הבטיחות והבדיקות הביטחוניות של הנוסעים והסחורות. במרץ 1999 טסו לשדה החברות רויאל ג'ורדניאן, איג'יפטאייר, רויאל אייר מרוק ואף KLM[5], השדה גם היה לנמל הבית של פלסטיניאן איירליינס[6]. בשנת 1999 עברו דרכו למעלה מ-85,000 נוסעים, כ-70% מהם בטיסות של פלסטיניאן איירליינס[7]. במרץ 1999 הוחל בייצוא פרחים דרך השדה והקמת מסוף מטענים[6]. בשדה עבדו בין 400 ל-700 עובדים.
אחד המבנים הבולטים של השדה היה טרמינל האח"מים שלו, שהיה מורכב מכיפה זהובה (כהומאז' לכיפת הסלע) ובו היה נברשות קריסטל ומזרקה גדולה. בית הנתיבות בשדה השתרע על שטח של 4,000 מ"ר והיה מעוטר באריחים בסגנון מרוקאי.
סגירה
לאחר פריצת האינתיפאדה השנייה נסגר נמל התעופה לראשונה ב-8 באוקטובר 2000. פעילותו חודשה ב-19 באוקטובר אך הוא נסגר סופית זמן קצר לאחר מכן, ב-23 באוקטובר 2000, לאחר ששוטרים פלסטיניים חמושים הגיעו לנמל בניגוד להבנות, דבר שהביא לפינוי הצוות הישראלי מנמל התעופה וסגירתו[8]. ב-12 בדצמבר 2001 הפציץ חיל האוויר הישראלי את הנמל והרס את מתקן המכ"ם, ואת מגדל הפיקוח. ב-10 בינואר 2002 הרסו דחפורי צה"ל את מסלול הנחיתה, ואף על פי שבנמל לא התקיימה תנועה אווירית, הוא המשיך להתקיים ואויש על ידי צוות של כ-400 עובדים עד שנת 2006.
בנמל התעופה היה מסלול אספלט בודד באורך של 3,076 מטר וברוחב של 60 מטר, אך הוא נהרס. נתיבי ההסעה הרוסים גם הם, וכך גם רחבת החנייה למטוסים. עם השנים נהרסו עוד ועוד אזורים משטח הנמל על ידי תושבי רצועת עזה. החל משנת 2010 ישנם גידולים חקלאיים נרחבים באזור נמל התעופה. במאי 2024 עם כניסת צה"ל לרפיח במסגרת מלחמת חרבות ברזל הושמד סופית המבנה המרכזי שלו, ששימש את ארגוני הטרור לפעילות טרור.
ראו גם
קישורים חיצוניים
- The Palestinian Airlines History Pages
אבי שרף, לפני 25 שנה נחנך שדה התעופה הבינ"ל בעזה, באתר הארץ, 20 בנובמבר 2023
הערות שוליים
- ^ Grounded in Gaza, but hoping to fly again
- ^ אורה קורן, האיחוד האירופי חוזר ודורש מישראל לאפשר הפעלת נמל עזה ושדה דהנייה, באתר גלובס, 28 ביולי 1997
- ^ אורה קורן, שדה התעופה הפלשתיני בעזה נחנך הבוקר בטיסת איג'יפט אייר, באתר גלובס, 25 בנובמבר 1998
- ^ אבי שרף, לפני 25 שנה בדיוק נחנך שדה התעופה הבינ"ל בעזה. ואז פרצה האינתיפאדה השנייה, באתר הארץ, 20 בנובמבר 2023 (ארכיון)
- ^ מערכת מדור החופש, "סינגפור של המזרח התיכון": כך נראה נמל התעופה הבין-לאומי בעזה, באתר מאקו, 2 בפברואר 2024
- ^ 6.0 6.1 דרור מרום, הרשות הפלשתינית תייצא מחר לראשונה פרחים דרך שדה התעופה בעזה, באתר גלובס, 17 במרץ 1999
- ^ The Palestinian Airlines History Pages
- ^ צה"ל סגר את שדה התעופה בדהניה, באתר וואלה!, 23 באוקטובר 2000
