רבינו משולם בן קלונימוס

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
רבינו משולם בן קלונימוס
לידה בסביבות 950
פטירה בסביבות 1010
השתייכות חכמי אשכנז בתקופת הגאונים
תחומי עיסוק פרשן תלמוד, פוסק
חיבוריו פיוטים, שו"ת, פירוש למסכת אבות.

רבנו משולם בן קָלוֹנִימוּס (ידוע גם בכינויים רבנו משולם, "רבי משולם הגדול" ו"רבי משולם הרומי"; נולד סביב 950 - נפטר סביב 1010, נולד בלוּקָא, איטליה, או במגנצא, גרמניה) היה פוסק בן תקופת הגאונים, פרשן המשנה ופייטן.

תולדות חייו

מעט מאד ידוע על תולדות חייו. השמות "קלונימוס" ו"משולם" חוזרים ומופיעים בשושלת משפחת קלונימוס (ואף בכינוי "הגדול").[1] מקובל על רוב החוקרים שרבי משולם דנן הוא בנו של רבי קלונימוס בן משה. משערים שרבי משה בן קלונימוס הוא בן המשפחה שהיגר מלוקא למגנצא, בערך בין השנים 900 ל-926, ועל כן ייתכן שרבי קלונימוס ובנו, רבי משולם, פעלו ממגנצא והיו מראשוני החכמים של יהדות גרמניה. עם זאת, יש לציין שיש גם מקורות לטענה שהם פעלו בלוקא.

גם לגבי שנת לידתו ושנת מותו הדעות חלוקות. צונץ מקדים את זמן מותו לשנת 975, אך מקובל היום להניח שנפטר בין השנים 1000 ל-1010[2].

על פי איגרת מרבי שמואל בן דנאן[3], מן הדור השני של מגורשי ספרד, כשהיה רבנו משולם בן ארבע עשרה, נלקח מאביו על ידי סוחרים שהוליכו אותו עמם לבבל. שם מכרוהו לנשיא וראש הישיבה שבבל. בתחילה רבנו משולם היה אחראי על מטבחו, ובסתר היה מגיה בכתביו של ראש הישיבה על פי מה שלמד מאביו. שני תלמידים נשארו בסתר לגלות את זהות המגיה, וכשגילו שזהו רבנו משולם הושיבוהו עמם בישיבה. בשלב מסוים אף הוצעה לו בתו של הנשיא לאשה, אך רבנו משולם סירב להנשא שלא ברשות אביו. על פי האיגרת, רבנו משולם חזר למגנצא ונשא שם קרובתו והוליד ממנה בן ושמו תודרוס. והיה רבי תודרוס ראש ישיבה במגנצא אחר פטירת אביו.

בנו, רבי קלונימוס בן משולם הוא הידוע מהאגדה על רבי אמנון ממגנצא כמי שקיבל בחלום את התפילה ונתנה תוקף מפי מחברה.

הוא הקדים בדור את הפוסקים הראשונים שחלקם חיו בתקופתו, כגון: רבנו גרשום מאור הגולה, הפייטן רבי שמעון בן יצחק (בן למשפחת "אבון" שהייתה מקושרת בקשרי נישואין למשפחת "קלונימוס"), ונחשב לגדול חכמי אשכנז בתקופתו.


תקופת חייו של רבינו משולם בן קלונימוס על ציר הזמן
תקופת הזוגותתנאיםאמוראיםסבוראיםגאוניםראשוניםאחרוניםציר הזמן

יצירתו

מיצירתו נמצאו שרידים רבים באופן יחסי לבני תקופתו, בעיקר בגניזת קהיר. היא כוללת מספר תחומים: פסיקות במסגרת "שאלות ותשובות" (שו"ת), פיוטים ופירוש למסכת אבות. אגרת ידועה שלו ליהודי קושטא עוסקת בהתמודדות מול הקראים.[4] בספר האשכול בהלכות חלב, מעתיק כמה מתשובותיו נגד הקראים, ואינו מזכירו בשמו אלא כותב שכך כתב חד מן רבוותא (אחד מן הרבנים) להשיב את המינים, וכמו כן מכנהו: אחד מן המחברים.

שו"ת

רבנו משולם היה מוכר בקהילות רבות וקיבל פניות מרחבי אשכנז. תשובותיו עוסקות בכל תחומי החיים, אך מתבלטים בהם שני נושאים: דיני ממון ומסחר (לדוגמה: דיון ב"מערופיה" - ציבור לקוחות, "קליינטורה") וסדרי הקהילה (כגון: סכסוך בין קהילת יהודי אַרְלְ - Arles שבצרפת לבין מסתפחים אל הקהילה). העיסוק בנושאים אלה נובע מהתעוררות חיי הקהילה היהודית באשכנז בתחילת האלף השני לספירה.

בתשובותיו הסתמך רבות על התנאים ועל הגאונים בני דורו. הוא הפנה שאלות לרב שרירא גאון ולבנו רב האי גאון. תשובותיו נכתבו ברובן בעברית וחלקן בארמית.

חלק מתשובותיו מופיעות בספר הקדום "בשר על גבי גחלים".

פיוטים

שנים עשר פיוטים שלו נשתמרו. על פי המחקר עולה שחלקים בהם נוספו על ידי מעתיקים במרוצת הדורות. הם כוללים, בין השאר, "קרובות" ליום כיפור. קרובות אלו נכללו במחזור ליום כיפור בנוסח אשכנז. פיוטיו שיכים לאסכולה האיטלקית-אשכנזית היונקת מהפיוט שמקורותיו בארץ ישראל.[5]

פירוש למסכת אבות

מפירושו למסכת אבות הגיעו אלינו חלקים מועטים בלבד. מחלקים אלה ניתן להסיק באופן עקיף שהפירוש הקיף את כל המסכת. בפירושו זה עולה בקיאותו הרבה במקרא.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ ראו אזכור של רבנו קלונימוס ובנו רבי משולם בתוספות תלמוד בבלי, מסכת מנחות, דף ק"ט עמוד ב', וברש"י תלמוד בבלי, מסכת זבחים, דף מ"ה עמוד ב'
  2. ^ אברהם גרוסמן, חכמי אשכנז הראשונים, הוצאת מאגנס, ירושלים תשס"א.
  3. ^ מעשה בר' משולם ב"ר קלונימוס, מתוך 'אוצר גנזים' מאת הרב יעקב משה טולידאנו, עמ' 13. באתר HebrewBooks
  4. ^ יודאיקה, לכבוד הרמן כהן צד 577
  5. ^ ראו גם ר' משולם בר קלונימוס, אתר הזמנה לפיוט
    ברח דודי אל מכון - ר' משולם בר קלונימוס, אתר הזמנה לפיוט