טיוטה:שירת הבאר

שירת הבאר

בשירת הבאר משבחים בני ישראל על כל מאורעותיהם בארבעים שנותיהם במדבר. השירה מתחילה 'באר חפרוה שרים כרוה נדיבי העם במשעונתם', תיבות אלו מרמזים על קבלת התורה נמשלה למים, אחר כך עוברת לבארה של מרים, שהייתה משקה את עם ישראל במדבר בארץ צייה, אחר כך עוברת לשאר הנסים שעשה הבורא לעמו, עדי הגיעם לגבול ארץ ישראל, לקראת עלותם לארץ ישראל. יש שכתבו שהסיבה לכך שרק בני ישראל שרו שירה זו, ואילו שמו של משה רבינו אינו מוזכר בה, כי למשה רבינו איש האלוקים, אין בנסים ונפלאות אלו משום חידוש, ואין בהם בנותן טעם לשיר. ואינה כמו שירת הים ששוררוה על שידוד הטבע בקריעת ים סוף, שם נתקדש שם שמים ברבים.

אם נתבונן ניווכח לראות, כי השירה בתורה מופיעה בזמנים משמעותיים ביותר בחיי העם היהודי: שירת הים נאמרה בהודיה לאחר הנסים הגדולים שהיו בקריעת ים סוף. כך גם שירת הבאר, הינה הודיה על נסי המדבר. פרשת האזינו נאמרה אף היא בצורה של שירה, כיון שהיא עדות שצריכה להיחקק בלבם ומוחם של בני ישראל לפני כניסתם לארץ ישראל.