ועדת שמגר (חיל הים)

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

ועדת שמגר, בראשותו של נשיא בית המשפט העליון בדימוס מאיר שמגר, היא ועדת חקירה צבאית, שהוקמה כדי לבדוק האם קיים קשר סיבתי בין זיהום נחל הקישון לבין ריבוי מקרי מחלת הסרטן בקרב צוללים לשעבר של חיל הים הישראלי. חברי הוועדה האחרים היו פרופ' מאיר וילצ'ק ממכון ויצמן למדע וד"ר גד רנרט, מנהל המחלקה לאפידמיולוגיה בבית החולים כרמל בחיפה.

מסקנות הוועדה פורסמו, לאחר ציפייה ציבורית ממושכת, ב־21 בנובמבר 2002, וקבעו כי לא ניתן למצוא קשר ישיר בין הזיהום בנחל הקישון לבין מחלת הסרטן אצל רוב הלוחמים שצללו בנחל. עם זאת, הוועדה מתחה ביקורת על צה"ל ועל חיל הים על התנהלותם בפרשה.

בעקבות דעת המיעוט של יו"ר הוועדה, לפיה "ישנו קשר סיבתי והגיוני בין מצב הקישון לבין מחלת הסרטן אשר פגעה בחיילים", הכיר משרד הביטחון בנפגעי הצלילות כחללי צה"ל או נכי צה"ל.

הזיהום בנחל הקישון

ועדת שמגר מצאה כי נחל הקישון מזוהם על ידי מספר מפעלים פטרוכימיים באזור חיפה, וייתכן כי הוא הנחל המזוהם והחומצי ביותר בישראל.

הזיהום בנחל הקישון נגרם בעיקר מביוב תעשייתי. לפי ממצאי הוועדה, המזהמים העיקריים הם: מתקן טיהור שפכים (מט"ש) חיפה וחמשת המפעלים - חיפה כימיקלים, גדות (פטרוכימיה וביוכימיה), בתי הזיקוק, כרמל אולפינים ודשנים. לאורך הנחל נמצאים מפעלים נוספים, אשר שפכיהם מתנקזים לנחל ומהווים מזהמים משניים, ובהם חברת החשמל, מפעל שמן, פז, סונול, דור אנרגיה, סולתם, תלמה, אגד. במעלה הנחל ישנם מפעלים נוספים ששפכיהם זורמים לנחל ציפורי ומשם לנחל הקישון ובהם המפעלים כרומגן בשער העמקים וויטקו באלוני אבא. נמצא כי הסדימנט (קרקעית) בנחל הקישון הוא המזוהם מבין נחלי החוף במתכות, כולל במתכת הרעילה כספית.

החולי בקרב צוללי חיל הים במילואים

לוחמי חיל הים ששירתו בקומנדו הימי שייטת 13 וביחידת הצוללים נהגו להתאמן בנחל הקישון במשך שנים, בפעילות גופנית אינטנסיבית שכללה שחייה וצלילה.

הוועדה חקרה את הסיבות לריבוי מקרי הסרטן בקרב כ־120 צוללים לשעבר של צה"ל אשר התאמנו בזמנו באזור שפך הקישון. לפחות 93 מתוכם חלו במחלת הסרטן, ושליש מהם בקירוב נפטרו.

במשך יותר משנתיים טענו החיילים שהריכוז הגבוה של מקרי סרטן בקרב צוללים לשעבר איננו מקרי. בעקבות סערה ציבורית הורה הרמטכ"ל שאול מופז ב-24 ביולי 2000, על מינוי ועדת חקירה, היא ועדת שמגר.

בדצמבר 2021 הודיע שר הביטחון בני גנץ כי משרד הביטחון ירחיב את ההכרה בנפגעים כחלק מיישום רפורמת "נפש אחת"[1].

פירוט מסקנות הוועדה

לאחר בדיקה מדוקדקת וממושכת, ולאחר התייעצויות עם צוות גדול של מומחים רפואיים, קבעה הוועדה במסקנות הביניים שלה כי לא נמצא קשר סטטיסטי מובהק בין החשיפה של החיילים לכימיקלים רעילים במשך שירותם הצבאי לבין מגוון מחלות הסרטן בקרבם כיום.

עם זאת מתחה הוועדה ביקורת קשה על צה"ל וחיל הים בגין אי אכיפת הנחיות רשויות הבריאות ואיכות הסביבה שאסרו להתאמן בנחל.

בדעת המיעוט קבע היו"ר שמגר כי "ישנו קשר סיבתי והגיוני בין מצב הקישון לבין מחלת הסרטן אשר פגעה בחיילים".

הוועדה המליצה לאסור על הצלילה בקישון ובנמל חיפה, למנוע אימונים בשטח מים שלא נבדק מבחינה בריאותית, ולהפסיק את הזרמת השפכים לים ולקישון בפרט.

מסקנות הוועדה, שניקו את צה"ל מאחריות משפטית וחוקית, עוררו את כעסם של חיילי חיל הים לשעבר וגרמו להתמרמרות בציבור.

מפקד חיל הים באותה תקופה, אלוף ידידיה יערי, סטה מהנוהג הצבאי המקובל של שמירה על נייטרליות וקרא לחיילים בחיל הים לתמוך בעמותה שנוסדה על ידי חיילי שייטת 13 לשעבר שחלו בסרטן. עוד אמר כי פרשה זו תגזול שינה מעיני קצינים בחיל הים למשך שנים רבות.

עמדת בית המשפט העליון

ב-10 בפברואר 2005 דן בית המשפט העליון בעניין (רע"א 9728/04 מיכאל עצמון ואח' נ' חיפה כימיקלים בע"מ). הדיון נבע מתביעתם של הלוחמים החולים בסרטן ומשפחותיהם להכרה על ידי משרד הביטחון כנפגעים וכחללים שנפגעו עקב שירותם. משרד הביטחון ביקש לדחות את התביעה על הסף לאור המסקנות וההמלצות של ועדת שמגר.

בית המשפט העליון קבע כי אף שאינו מתערב בעצם תביעת הלוחמים החולים להכרה כנפגעי צה"ל, הרי שדו"ח ועדת שמגר אינו קביל כראיה, בהתאם לקביעה מפורשת בחוק השיפוט הצבאי, שמכוחו הוקמה ועדת חקירה זו.

לקריאה נוספת

  • סמדר בן-אשר, פרשת הקישון: צלול ועכור, בני ברק: הקיבוץ המאוחד, 2016

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0